Page 316 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ד גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫ס‬

‫שככל שסכום ההלואה גדול יותר כך יגדל דמי‬ ‫הוצאה‪ ,‬אלא הצריך לבחון היטב מה היא הוצאה‬
‫האגרה‪ ,‬כי אולי אין לעשות כך כי בזה אנו מראים‬ ‫מוכרחת ומה לא מוכרח‪ ,‬והוצאה שאינה מוכרחת‬
‫שהתשלום הוא על ההלואה‪ ,‬כי הרי ביחס לדמי‬ ‫לא התיר ליטול מהלווים‪ ,‬וכגון כשנשאל על נטילת‬
‫הטיפול אין כל הבדל בין אם אתה לווה הרבה כסף‬ ‫אגרה עבור הדפסת בלנקים וכדומה‪ ,‬היתה דעתו בזה‬
‫או מעט‪ ,‬ועל כן יתכן שדמי האגרה צריכים להיות‬ ‫נוטה לאיסור כי אין זה הוצאה מוכרחת של הגמ"ח‪,‬‬
‫שווה בשווה על כל הלואה ולא לפי יחס לסכום‬ ‫וכל הוצאה שאינה מוכרחת אינה מוגדרת כהוצאה‬
‫מחמת ההלואה כי הרי ההלואה אינה מחייבת את‬
‫ההלואה‪.‬‬ ‫ההוצאה הזאת‪ ,‬אלא הרי זה כהוצאות שהמלווה‬
‫מעוניין בהם לנוחיותו‪ ,‬ולכן אם המלווה ייטול מהלווה‬
‫ובספר ברית יהודה פרק ט' סעיף ז' הסתפק‬ ‫כיסוי להוצאות שאינם מוכרחות הרי זה בכלל ריבית‪.‬‬
‫בזה‪ ,‬ובהערה ט"ו הביא שהגרא"ז מלצר זצ"ל‬
‫לא היה חותם ערבות למי שלווה מגמ"ח שגבה‬ ‫השתוות בנטל‬
‫דמי טיפול ביחס לסכום ההלואה‪ ,‬כי דעתו היתה‬
‫שצריך להטיל את ערך האגרה שווה בשווה בין כל‬ ‫עוד יש לדון האם מותר לקבוע את ערך האגרה‬
‫לכיסוי ההוצאות ביחס לסכום ההלואה‪ ,‬כלומר‬
‫הלווים‪.‬‬

‫העולה למעשה כי בנידון האם מותר למלווה לגבות מהלווה "אגרת‬
‫הוצאות"‪ ,‬רבים מהפוסקים התירו זאת‪ ,‬הלא המה‪ :‬המהר"ם שיק‪ ,‬החזון‬
‫איש‪ ,‬הגרא"ז מלצר‪ ,‬והמנחת יצחק‪ ,‬מנגד הגר"פ עפשטין החמיר בזה‪ ,‬ואילו‬
‫הגרי"ח זוננפלד למרות שסבר שמעיקר הדין יש להתיר זאת אך הלכה‬

‫למעשה הורה שלא לעשות כן‪.‬‬

‫עלה ד'‬

‫פיצוי על הפסדים‬

‫בשנת תשס"ו לווה יהודה מידידו חיים ‪$10,000‬‬
‫ל‪ 5-‬שנים‪ ,‬ערך הדולר בזמן ההלואה היה ‪,₪4.78‬‬
‫בינתיים עד שהגיע זמן הפירעון היה פיחות בערך‬
‫הדולר‪ ,‬ושערו היציג של הדולר ירד ל‪ ,₪3.35-‬ובחישוב‬
‫פשוט המלווה הפסיד בתקופה זו למעלה מ‪.₪14,000-‬‬

‫יהודה שאמון על רגישות לזולת‪ ,‬ובפרט למי שגמל‬
‫עמו חסד והלווה לו בעת דוחקו סכום נכבד‪ ,‬על כן‬