Page 28 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד ףנע ‪' -‬ד גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫כח‬

‫נספח‬

‫מהרב הגאון ר' שלום אהרן אשכנזי שליט"א ראש ישיבת נדבורנא בני ברק‬

‫לאחר ברכה‪ ,‬כלומר שכל זמן שהאדם לא עשה‬ ‫נתעוררתי לדון לגבי ברכת הנהנין בדבר‬
‫ברכה על המאכל אין זה שלו לגמרי ואין הוא יכול‬ ‫מאכל של איסור לחולה‪ ,‬שנפסק להלכה בהלכות‬
‫לכבד את חבירו בדבר שאינו שלו לגמרי‪ ,‬רק אחרי‬ ‫ברכת הפירות סימן ר"ד סעיף ט' "אכל מאכל או‬
‫שהוא עשה את הברכה‪ ,‬ורק לאחר הברכה שנעשה‬ ‫משקה של איסור מפני הסכנה מברך עליו תחילה‬
‫שלו דאז נאמר בפסוק "והארץ נתן לבני אדם" רק‬ ‫וסוף"‪ ,‬וכמבואר שם במשנה ברורה סעיף‪-‬קטן‬
‫אז הוא יכול לכבד את חבירו! [ויש בזה סיפור עם‬ ‫מ"ז דאדרבה מצוה קעביד להציל נפשו‪ ,‬וחשיבא‬
‫בעל הקדושת לוי מבארדיטשוב זיע"א‪ ,‬ואין כאן‬ ‫אכילה שיש בה הנאה מכיון שכבר הוא חולה וחפץ‬
‫להתרפאות במאכל ומשקה זה‪ ,‬ועיין שם בשער‬
‫מקום להאריך]‪.‬‬ ‫הציון סעיף‪-‬קטן מ"א דהגם שהשערי תשובה‬
‫בסימן קצ"ו מצדד לא לברך‪ ,‬אבל הרבה אחרונים‬
‫וכך נהג אאמו"ר הגה"צ [רבי אלימלך אשכנזי]‬ ‫סבירא להו וגם סתמו דבריהם כדברי המחבר‪,‬‬
‫זצ"ל הכ"מ הלכה למעשה‪ ,‬והיה מקפיד על זה תמיד‬ ‫הלא המה הט"ז המגן אברהם האליה רבא החמד‬
‫כשכיבד את האורחים לטעום קודם לעצמו ולעשות‬ ‫משה והמאמר מרדכי והיעב"ץ והגר"ז והחיי אדם‬
‫ברכה ורק אח"כ כיבד את האורחים‪ ,‬וכן להיפך‬ ‫ובתשובת כתב סופר וכן משמע מביאור הגר"א‪,‬‬
‫כשהיה מגיע בתור אורח לבית רבנים ואדמורי"ם‬ ‫כל אלו סוברים שאפילו באיסור מן התורה מברך‬
‫והיו מכבדים אותו במיני תרגימא ובשתית לחיים‬
‫תחילה וסוף ואין בזה ניאוץ‪.‬‬
‫היה מקפיד שקודם יברך הבעל הבית‪.‬‬
‫והנה יש הלכה מעניינת בדברי הבאר היטב‬
‫על‪-‬כל‪-‬פנים נתעוררתי‪ ,‬מה יהיה הדין כשבא‬ ‫אורח חיים סימן רי"ג סעיף א' וזה לשונו‪" :‬כשרוצה‬
‫אורח לבית חבירו‪ ,‬ושניהם חולים שצריכים‬ ‫לשתות לחבירו יברך בתחילה דקודם ברכה הוא‬
‫לאכול מאכל איסור‪ ,‬האם גם אז צריך הבעל‬ ‫של הקב"ה ואח"כ שלו"‪ ,‬וכונת דבריו הוא‪ ,‬דכשבא‬
‫הבית להקפיד לברך קודם לעצמו ורק אח"כ ליתן‬ ‫לאדם איזה אורח צריך הבעל הבית הרוצה לכבדו‬
‫לחבירו‪ ,‬דלפני שעשה בעצמו הברכה עוד לא קנה‬ ‫באכילה ושתיה‪ ,‬יברך קודם בעצמו על המאכל‬
‫לגמרי את המאכל או המשקה ואין ברשותו לכבד‬ ‫והמשקה ורק אח"כ יכבד את חבירו האורח‪,‬‬
‫את חבירו‪ ,‬או שבמקרה כזה מכיון ששניהם חולים‬ ‫דמכיון שאיתא בגמרא ברכות דף ל"ה עמוד ב'‬
‫ויש לשניהם מצוה להחיות את נפשם ולהציל את‬ ‫על הסתירה בין הפסוקים "לה' הארץ ומלואה"‬
‫עצמם‪ ,‬וכל אחד נקרא אונס מחמת חליו‪ ,‬אולי בזה‬ ‫"והארץ נתן לבני אדם"‪ ,‬שכאן קודם ברכה וכאן‬
‫אין הקפידא‪ ,‬וכל אחד חוטף ואוכל לצורך נפשו‪,‬‬

‫ויש להאריך בזה ודי לחכימא‪.‬‬