Page 27 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת בהינג משה כז‬

‫וכותב דכיון שמן השמים סייעוהו שכר מצוה בידו‬ ‫והגאון רבי חיים גדליה צימבליסט שליט"א אמר‬
‫[ודומה למה שנתבאר בענף א' שריג א' כפסק‬ ‫שמאחר שנתברר שהמאכל היה באמת כשר אין‬
‫הרמב"ם שהמודד הוא התוצאה] אלא שצריך כפרה‬ ‫בזה משום מנאץ והברכה חלה‪[ .‬וראה ב"נספח"‬
‫על מחשבתו הרעה שחשב לגזול‪ ,‬וכתב על זה בספר‬
‫לימוד השם לימוד ר"ג שכל מקום שמחשבתו היא‬ ‫בסמוך]‪.‬‬
‫לאיסור ורק בעתיד יוברר שהיה מותר ודאי שהולכים‬
‫אחר מחשבתו לאיסור‪ ,‬אלא שבמקרה זה הרי לקח‬ ‫ז‪ .‬ועתה ראיתי מה שהובא בשערי תשובה סימן‬
‫לולב שאינו גזול ובודאי שיצא ידי חובתו‪ .‬וראה מה‬ ‫תרנ"ח בשם המשאת משה ומובא יותר בהרחבה‬
‫ודיוק בספר מטה יהודה חלק ב' סימן ע"ג‪ ,‬במקרה‬
‫שביארנו בענף א' שריג ג' עלה ג' אות ד'‪.‬‬ ‫שאחד לקח בגזל אתרוג מגינתו של חבירו והלה מחל‬
‫לו שלא בידיעתו‪ ,‬האם יצא ידי חובה במצוה ובברכה‪,‬‬

‫לשיטת החולקים אסור לו‪ ,‬ולנתיבות אם אגד את‬ ‫מסקנת הדברים‪:‬‬
‫הלולב שזה נחשב לשינוי מעשה אינו יכול ליטלו‪,‬‬
‫א‪ .‬אם מדובר קודם יאוש הלוקחים אינם יוצאים‬
‫ולענין ברכה יש להסתפק‪.‬‬ ‫ידי חובתם ביום הראשון מכיון שאינו שלהם ואין זה‬
‫"לכם"‪ ,‬ובשאר הימים זה תלוי במחלוקת המחבר‬
‫ד‪ .‬ויש להסתפק במי שלא ידע שהלולב גזול‬ ‫ויש מי שאומר‪ ,‬ולהלכה דעת המגן אברהם לאיסור‬
‫ובירך על הלולב ואחר כך נודע לו שזה גזול‪ ,‬שאף‪-‬‬ ‫כהמחבר ודעת הט"ז והגר"א להיתר‪ .‬אולם אם עשו‬
‫על‪-‬פי שיצא ידי חובה אם זה היה לאחר יאוש אולם‬ ‫שינוי גמור גם ביום הראשון יצאו ידי חובה‪ .‬ולענין‬
‫יש לעיין האם הוא נחשב מנאץ וצריך שוב לברך על‬
‫הלולב‪ ,‬והנה בביאור הלכה סימן תרמ"ט סעיף א'‬ ‫ברכה לכולי עלמא אינם יכולים לברך‪.‬‬
‫דיבור המתחיל ומיהו כתב שאף שאסור לגזלן לברך‬
‫אולם אם נטל באופן שיצא ידי חובה כגון שעשה‬ ‫ב‪ .‬אם מדובר לאחר שנתיאשו הבעלים הם‬
‫שינוי מעשה לא יחזור ויטול אחר ובודאי שלא יברך‬ ‫יכולים ליטול את הלולב‪ ,‬ולשיטת המגן אברהם‬
‫כי זה ברכה לבטלה היות ויצא ידי חובה‪ ,‬אולם יש‬ ‫יכולים גם לברך ולשיטת הט"ז והגר"א אינם יכולים‬
‫לברך‪ .‬והמשנה ברורה בסימן י"א חשש לדבריהם‪.‬‬
‫לעיין אם אכן הוא היה מברך או מנאץ‪.‬‬
‫ג‪ .‬מי שגנב מהגנב הזה לאחר יאוש הבעלים‪,‬‬
‫לשיטת הקצות מותר לו ליטול את הלולב‪ ,‬אולם‬

‫מחשבת איסור שאין הקב"ה רוצה בתודתו‪ ,‬והוא כעין ניאוץ כיון דמוטב היה שלא אוכל אכילה זו‪ .‬ונפקא מינה אם‬
‫יודע שחבירו מתכוין לאכול חזיר ויודע שהוא טלה אם צריך לענות אמן‪ ,‬ומשכחת לה במי שאוכל ואינו חושש לערלה‬

‫וטבל וכדומה‪ .‬עד כאן דבריו והוא כעין מה שכתבנו‪.‬‬