Page 25 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת בהינג משה כה‬

‫הבה נלמד הלכות אלו כדי להגיע למסקנת הדברים‪.‬‬

‫ואם היה שינוי מעשה [שנשתנתה הגזילה מכפי‬ ‫א‪ .‬הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך חושן‬
‫שהיתה כגון שבשעת הגזילה לא היה על זה צורת‬ ‫משפט סימן שס"ט סעיף א' "אסור לקנות דבר‬
‫ושם לולב ואחר כך תיקנו והכשירו ללולב] גם הגזלן‬ ‫הגזול מהגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו‬
‫עצמו קונה אותו ואפילו קודם יאוש מכיון שגזילה‬ ‫שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזיק ידי‬
‫שמשתנית אין חיוב השבה עליה רק חיוב תשלום‬ ‫עוברי עבירה ועובר על "ולפני עור לא תתן מכשול"‪,‬‬
‫הדמים שלה‪ .‬והוא הדין אם לא היה שינוי מעשה‬ ‫עד כאן לשונו המועתק מדברי הרמב"ם בהלכות‬
‫רק שינוי רשות שהגזלן מכרו לאחר אם זה לאחר‬ ‫גזילה פרק ה' הלכה א'‪[ .‬ואף שאיסור זה אינו בכלל‬
‫הלאו של "לא תגזול" מכל מקום כותב באורים‬
‫יאוש הוא קנה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ותומים סימן ל"ד סעיף‪-‬קטן ה' שמפני שעבר על‬
‫איסור של חימוד ממון שהוא לאו מדאורייתא נפסל‬
‫ג‪ .‬ולענין ברכה במקרים שקנה את הגזילה ויוצא‬
‫בה ידי המצוה‪ ,‬מבואר בשולחן ערוך שהגזלן עצמו‬ ‫לעדות אף שאינו לוקה]‪.‬‬
‫שקנה על ידי שינוי מעשה לא יברך על זה‪ ,‬והטעם‬
‫משום שאין ראוי להזכיר שם שמים על דבר שבא‬ ‫ב‪ .‬בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ"ט סעיף‬
‫א' פוסק המחבר‪ :‬כל ארבעת המינים פסולים בגזול‬
‫לידו בתחילה בגזל‪ ,‬והוא נקרא מנאץ ולא מברך‪.‬‬ ‫ובגנוב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש‪ ,‬אבל גזל וקנאו‬
‫בלא סיוע המצוה [פירוש‪ ,‬שהקנין שקנה אותו‬
‫אלא שנחלקו הפוסקים מה הדין לגבי האחרים‬ ‫הוא נעשה קודם קיום המצוה‪ .‬משנה ברורה] כשר‬
‫במקרה שהיה יאוש שהם קונים זאת על ידי שינוי‬ ‫דקנייה בשינוי מעשה ומיהו לא יברך עליו‪ ,‬ויש מי‬
‫רשות‪ ,‬האם גם להם אסור לברך או מותר‪ .‬דעת‬ ‫שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו‬
‫המגן אברהם שמכיון שכבר היה יאוש הבעלים‬ ‫אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מיום ראשון‪,‬‬
‫ביחד עם שינוי הרשות מותר להם לברך‪ ,‬אולם‬
‫הט"ז והגר"א חולקים עליו וסוברים שבכל מקרה‬ ‫עד כאן‪.‬‬
‫מכיון שהחפץ גזול אסור לקרות על זה שם שמים‪,‬‬
‫ואסור לברך עליו אף‪-‬על‪-‬פי שיוצא בזה ידי חובתו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬דעת המחבר שהגזלן עצמו אינו יוצא ידי‬
‫והמשנה ברורה בסימן י"א סעיף‪-‬קטן ל' לענין‬ ‫חובה בין ביום הראשון [שחיוב הנטילה מן התורה]‬
‫ובין בשאר הימים [שהחיוב רק מדרבנן]‪ ,‬אלא‬
‫ציצית חשש לדבריהם‪.‬‬ ‫שביום הראשון הטעם הוא מפני שאין זה "לכם"‬
‫ובשאר הימים הטעם משום שזה מצוה הבאה‬
‫ד‪ .‬במה שנחלקו המחבר והיש מי שאומר קודם‬ ‫בעבירה ואין חילוק בזה בין קודם יאוש ולאחר‬
‫יאוש לגבי האחרים האם בשאר הימים יכולים‬ ‫יאוש‪ .‬ולגבי אחרים שלקחו ממנו‪ ,‬אם מדובר קודם‬
‫לצאת בזה ידי חובה‪ ,‬ביאור השיטה האוסרת‬ ‫יאוש דעת המחבר שלא יוצאים ודעת היש מי‬
‫היא כמו שמבאר הרמב"ן במלחמות והובא במגן‬ ‫שאומר שבשאר הימים מכיון שהם לא גזלו לא‬
‫אברהם שם "דאף לגבי אחרים שהם לא גזלוהו‬ ‫שייך לפסול משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬אולם אם‬
‫אפילו הכי כיון דהחפץ לא נקנה אצלם שהוא לפני‬ ‫היה זה לאחר יאוש מכיון שיש כאן גם שינוי רשות‬
‫יאוש והגזל תחת ידם הוא‪ ,‬שייך גבייהו גם כן מצוה‬ ‫הם קנו את הגזילה ויוצאים ידי חובה לכולי עלמא‪.‬‬
‫הבאה בעבירה ואינם יוצאין בו"‪ ,‬ומבואר שאף שאין‬