Page 21 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 21
מתנת בהינג משה כא
קונה ,ומאידך נפסק גם להלכה כרבא הסובר שאי עביד מהני או לא מהני ,ורק לאביי שאי עביד מהני
עביד לא מהני ,ולפי המבואר בגמרא הרי לרבא שינוי קונה ואילו לרבא שאי עביד לא מהני אין שינוי
שינוי לא קונה היות וזה נגד מימרא דרחמנא [רצון קונה .ומוכח מזה שהשינוי עצמו נחשב לגזילה ולכן
התורה] ואיך עולים איפא להלכה שניהם יחדיו? זה נחשב שעושה כנגד רצון התורה ותלוי במחלוקת
אלא בהכרח שכל נידון הגמרא שתלתה את הדין אי עביד מהני ,והיינו משום שכל הוספה בגזילה
של שינוי קונה במחלוקת אביי ורבא זהו רק בשינוי נחשבת לגזילה [אלא שהגמרא עונה שבשינוי זה
החוזר אבל בשינוי שאינו חוזר לכולי עלמא קונה, שונה מכיון שהתורה אמרה בפירוש שיקנה.בכך
והביאור הוא כמו שביאר הקצות הנ"ל שדבר שחל שאמרה "והשיב את הגזלה אשר גזל" שאם אין זה
גם ממילא לא שייך לומר בו שאם עשאו בידים
לא יועיל ,ולכן שינוי שאינו חוזר שבכל מקרה כעין שגזל הוא קנה וחייב לשלם דמים].
הוא קונה לא שייך לומר בו אי עביד לא מהני ,מה
שאין כן שינוי החוזר שרק בידים הוא קונה לאביי והקצות החושן בספרו משובב נתיבות דוחה את
אבל ממילא אינו קונה ,ממילא הרי זה תלוי ועומד ראיית הנתיבות ,וכותב שזה ודאי ששינוי לבד אין
בפלוגתא של אביי ורבא אי עביד מהני או לא ,ובזה זה מעשה גזילה ,וממילא גם אין ראיה שהוספה
במעשה הגזילה לבדה נחשבת כגזילה ,ומוכיח
מדובר בגמרא בתמורה. הקצות כדבריו ,משום שהדין שאי עביד לא מהני
לא נאמר במקרה שזה חל גם מאליו ולא רק על ידי
ולפי זה שבה וחוזרת ראיית הנתיבות מהגמרא מעשיו ,כמו לגבי ביטול ברוב שאף שאין מבטלין
בתמורה ששינוי נחשב כעובר על מימרא דרחמנא איסור לכתחילה מכל מקום כיון שלאחר שביטל
של לא תגזול ,ומוכח מזה שכל הוספה בגזילה יש הרי הביטול קיים לכן לא שייך לומר בזה אי עביד
בזה משום איסור לא תגזול ,ולכן הגונב מן הגנב לא מהני ,וכמו כן לגבי שינוי אף כשעשה שינוי
ושינה את הגניבה וכל שכן אם הזיקה הרי הוא גזלן בידים מכל מקום כיון שגם אם נעשה ממילא קנאה
ודלא כהקצות הסובר שבכל מקרה הוא רק מזיק גם כשנעשה בידים קנאה .אלא מוכח מזה שהסיבה
שקונים בשינוי אין זה מחמת השינוי עצמו אלא מיד
ולא גזלן. שגזל כבר קנה את הגזילה רק שיש דין של והשיב
את הגזלה ומשום כך אינו קונה את הגזילה ,וברגע
ומוסיף הנתיבות ואומר שלא שייך לפרש שכבר אין דין של והשיב דהיינו כאשר נשתנה
כהקצות שאי עביד לא מהני הכוונה לגזילה הגזילה מיד קנאה כיון דלא עבר על דעת המקום
הקודמת ורק שעל ידי השינוי היא קנתה לו עכשיו,
משום שאם כן בכל מקרה של יאוש ושינוי רשות במה שנשתנה אלא במה שגזלה.
או שאר קנינים של גזלן לא יועילו לרבא מכיון שזה
גורם שהגזילה הקודמת תקנה לו ,אלא ודאי שאין והנתיבות במהדורא בתרא שלו חזר והעמיד את
להתחשב אלא במה שנעשה עכשיו ,ומזה הראיה דבריו והוכחתו מהסוגיא בתמורה ,משום שבאמת
שהשינוי עצמו נחשב כעובר על לא תגזול היות ישנם שני סוגי שינויים; יש שינוי שהוא דבר קבוע
ואינו חוזר לקדמותו ,ויש שינוי שהוא לאחר זמן
והוא מוסיף בגזילה. חוזר או יכול לחזור לקדמותו ,והנה להלכה נפסק
ששינוי החוזר אינו קונה ואילו שינוי שאינו חוזר
וראה עוד להלן בשריג הבא.