Page 18 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 18
משה 'ד ףנע ' -ב גשרי מתנת יח
עלה ה'
השבת הגזילה
במקרה זה רוני השיב את הגניבה לבעליה שלא מידיעת נמרוד הגנב הראשון ,מעתה
נשאלות השאלות הבאות;
א .האם השבת רוני מועילה גם לפטור את נמרוד מחיוב השבת הגניבה?
ב .האם צורת השבה זו שלא מדעת הדוד נחשבת השבה?
זה ברור שכאשר החפץ קיים בעין כמות שהוא צריך להקדים תחילה דבר יסודי בחיוב גנב
והוא הוחזר לבעליו ,אין שום דין תשלומין ,ולכן וגזלן .בתורה כתוב חיוב זה של השבת הגניבה בשני
אם השבת רוני נחשבת להשבת גזילה אין עליו אופנים; א .והשיב את הגניבה אשר גזל (ויקרא ה'
שום חיוב .אלא שהדבר צריך בירור בנוגע לנמרוד, כ"ג) .ב .ושילם אותו בראשו (שם כ"ד) וכפי שנדרש
שלכאורה מה שהחפץ נגנב ממנו ע"י אחיו נחשב שם בספרי שמדובר על חיוב תשלומי גזילה,
כלפיו כאבד או נשבר ואינו בעין ,ואם כן לא משתנה ומפרש רבינו חיים הלוי בספרו על הרמב"ם (פ"ט
הדין בכך שהחפץ עדיין בעין אצל אחיו ואף הושב מגזילה הלכה א') ששני חיובים נאמרו כאן ,כאשר
לדוד ,כי הרי זה דומה למקרה שהחפץ אבד שכבר הגזילה עדיין בעינה מוטל חיוב על הגנב או הגזלן
נתחייב בתשלומין ,ואחר כך הוחזר החפץ אליו להשיב את החפץ הגנוב כפי שהוא לבעליו ,ואילו
באיזו צורה ,שמסתבר שבמקרה כזה בודאי שאין כאשר החפץ אינו בעין כגון שאבד או נשבר אז חל
קשר בין מה שהחפץ חזר אליו לבסוף לבין החיוב
של הגזלן ,ואם כן הרי גם במקרה זה שהושב ע"י חיוב תשלומין לשלם את ערך הגניבה.
האח גם כן לא נחשב השבה ובמקרה שהשתנה
הערך של החפץ כיום יש חיוב על נמרוד לשלם אף [בתורה מובאת המילה "אשר" 1668פעמים,
הוא ,וצריך עיון[ .ולדברינו לעיל אין פה כבר חיוב]. ורק פה מפרשת הגמרא את פירוש המילה דהיינו
השבת המצב לקדמותו ,ואם כן "אשר" זו מילת
ובנוגע לצורת ההשבה ,האם השבה שלא מפתח להבנת דין ההשבה "כעין שגנב" היינו
מדעת נחשבת להשבה או לא? השבת המצב לקדמותו .ובנ"ך מופיע מילה זו 5232
פעמים ,ובכל המקומות מתאים הפירוש של השבת
בשולחן ערוך חושן משפט סימן שנ"ה סעיף א' המצב לקדמותו!! ניתן רק דוגמא מחמי זקני הגאון
נפסק :הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו ולא רבי ישראל איסר שפירא זצ"ל; "ושימח את אשתו
ידעו הבעלים שהחזירו ,אם ידעו הבעלים שנגנב אשר לקח" עפ"י דברי זקנינו הנצי"ב שמצוה זו
מהם אע"פ שהחזירו הגנב לא נפטר והוא באחריותו נאמרה לכל החיים ורק מה ש"נקי יהיה לביתו" זה
עד שידעו הבעלים ,ומיהו כשמנאם נפטר אף על פי נאמר רק על שנה ראשונה ,ונתנה התורה גדר הדין
שלא ידעו הבעלים בשעה שהחזירו .אם כן במקרה בצורת השמחה שתהיה "אשר לקח" כעין הזמן בו
לקחה .ודברי פי חכם חן].
