Page 271 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 271

‫מתנת תיביר משה טו‬

‫צריך שיהיה גם אפשרות לבלאי בכדי שנגדיר זאת‬      ‫אין ההלכה כדברי ה'גליון תוספות' ואין להתיר‬
‫כשכירות ונתיר ליטול על כך שכר‪ ,‬וכתב בבית‬        ‫נטילת שכר אף אם המלווה נוטל על עצמו את כל‬
‫יוסף (סימן קע"ו) שהרי"ף ורש"י סברו שדברי‬
‫התוספתא נסתרים מהגמרא ולכן הם הכריעו‬                                                ‫האחריות‪.‬‬

                 ‫להלכה שלא כדברי התוספתא‪.‬‬             ‫השכרת כסף להשתמשות‬

              ‫ההלכה‬                             ‫וכאמור שיטת הרי"ף ורש"י שאפילו בדבר‬
                                                ‫שחוזר בעינו אך אם לא שייך בו בלאי אסור‬
‫נמצא שנחלקו הראשונים הלכה למעשה האם‬             ‫ליטול שכר‪ ,‬ובתוספות הקשו על שיטתם מדברי‬
‫מותר להשכיר מעות כאשר אין כוונתך להוציאם‬        ‫התוספתא (בבא מציעא פרק ד' הלכה א') "משכיר‬
‫אלא להשתמש בהם כשהם אצלך ולאחר מכן‬              ‫אדם מעותיו לשלחני להתנאות בהן ולהתלמד‬
‫להחזירם‪ ,‬והכרעת הפוסקים להלכה כשיטת‬             ‫בהן ולהתעטר בהן" מבואר בתוספתא שמותר‬
‫התוספות והרא"ש והרמב"ם המתירים זאת כי‬           ‫להשכיר כסף אם השוכר אינו נוטל את הכסף‬
‫למרות שאין בזה חשש לבלאי אבל כיוון שאינך‬        ‫בשביל להוציא את הכסף אלא רוצה להשתמש‬
‫מוציאם אלא רק משתמש ומחזיר הרי זה כשכירות‪,‬‬      ‫בכסף כשהוא בביתו ולאחר השימוש להחזירו‪,‬‬
‫וכנפסק בשולחן ערוך (סימן קע"ו סעיף א') "אסור‬    ‫וכגון אם מעונין שיחשבו שהוא עשיר כי יש לו‬
‫לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך עשרה‬       ‫בארנק הרבה כסף‪ ,‬או שמעוניין ללמוד באמצעותם‬
‫דינרין בדינר לחודש‪ ,‬והני מילי כששוכר להוציאם‬    ‫עניני המסחר במטבעות או שרוצה להתקשט בהם‪,‬‬
‫אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות‬            ‫בכל הדוגמאות הללו אין כוונת השוכר להוציא את‬
                                                ‫הכסף ולפרוע כסף אחר אלא כוונתו להשאיר את‬
                        ‫ומחזירם לו בעין מותר"‪.‬‬  ‫הכסף אצלו ולהשתמש בו‪ ,‬ולכן התירה התוספתא‬

     ‫תשלום על המייצג בתערוכה‬                                                ‫ליטול על כך שכר‪.‬‬

‫מעתה נוכל לפשוט את ספקו של רן שנסתפק‬            ‫ולמדים אנו מהתוספתא שאין מניעה ליטול‬
‫האם מותר לו לשלם ליהונתן על הכספים שהוא‬         ‫שכר על שכירות אפילו שאין בשימוש כל חשש‬
‫נותן לו להשתמש בהם כמייצג 'בתערוכה להכרת‬        ‫לבלאי כי הרי לא שייך בלאי בכסף‪ ,‬אלא כיוון שהוא‬
‫ההווי הבינלאומי' או שחלילה יש בזה חשש‬           ‫מחזיר את החפץ בעינו הרי זה שכירות ולא הלואה‪,‬‬
‫לריבית‪ ,‬ולאור הדברים האמורים נוכל להכריע‬        ‫וכשיטת התוספות הרא"ש והרמב"ם הסבורים‬
‫שאין כאן כל חשש לריבית והנימוק להכרעה זו‬        ‫שכל שמחזיר את החפץ כשהוא בעינו אף ללא‬
‫הינו‪ ,‬שמאחר והכספים חוזרים בעינם ליהונתן‬        ‫חשש בלאי רשאי ליטול על כך שכר‪ ,‬ואף לשיטת‬
‫אם כן אין זה הלואה אלא שכירות ועל שכירות‬        ‫ה'גליון תוספות' ביאר הגר"א שמדובר בתוספתא‬
‫מותר ליטול שכר‪ ,‬ואף שבמטבעות לא שייך בלאי‬       ‫על מקרה שהמשכיר נטל על עצמו את האחריות‬
‫ולשיטת הרי"ף ורש"י במקרה כזה אין זה שכירות‬      ‫שבמקרה כזה לדעת ה'גליון תוספות' ניתן ליטול‬
‫אלא הלואה‪ ,‬ונטילת תשלום עבור זאת הרי הוא‬        ‫על כך שכר‪ ,‬אך דברי התוספתא מנוגדים לשיטת‬
‫בכלל ריבית‪ ,‬אך כבר הכריעו הפוסקים כשיטת‬         ‫הרי"ף ורש"י שאין די בזה שהדבר חוזר בעינו אלא‬
   266   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276