Page 269 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה יג‬

‫ועוד שבשכירות יש פחת ואילו בהשכרת כסף אין‬ ‫רש"י‪ :‬הכל הולך אחר הלשון‬
‫כל פחת כי הכסף נשאר כשהיה‪ ,‬ולכן השכרת כסף‬
‫גם אם המשכיר נוטל על עצמו את האחריות זה‬ ‫ומפרש בזה רש"י שרב חמא סבר שהיות‬
‫עדיין נראה כריבית‪ ,‬ומפני שרב חמא עבר על איסור‬ ‫שכאשר הוא נותן את הכסף הוא אומר לשני שזה‬
‫שכירות לכן אנו מגדירים את העסקה כשכירות כי‬
‫מדרבנן לכן כספו ירד לטמיון‪.‬‬ ‫הכל הולך אחר הלשון‪ ,‬אבל האמת היא שרב חמא‬
‫טעה ואין אנו מגדירים את העסקה על פי הלשון‬
‫רבינו פנחס‪ :‬שכירות עם אופציה להלואה‬ ‫אלא כפי תוכן העסקה ומכיוון שתוכנה של העסקה‬
‫זהה להלואה‪ ,‬הרי זה מלווה ולא שכירות ואסור‬
‫ביאור נוסף במעשיו של רב חמא הובא‬ ‫ליטול עבור זאת תשלום‪ ,‬ואם מאן דהוא יחקה‬
‫בראשונים [ריטב"א‪ ,‬נימוקי יוסף‪ ,‬ובריב"ש‪ ,‬ויעוין‬ ‫את רב חמא וישכיר מעות יהיה זה ריבית מוחלטת‬
‫בחידושי הר"ן] מרבינו פנחס אחיו של הרא"ה‪,‬‬ ‫האסורה מהתורה‪[ ,‬כן ביאר הריב"ש בסימן ש"ה‬
‫שפירש שרב חמא היה משכיר להם את המעות לא‬
‫בשביל להוציאם אלא בכדי להשתמש בהם כשהם‬ ‫ובסימן תס"ד את שיטת רש"י]‪.‬‬
‫ברשותו וככל שוכר שמשתמש בחפץ ולאחר מכן‬
‫מחזירו לבעליו‪ ,‬אלא שרב חמא נתן להם רשות‬ ‫תוספות‪ :‬האחריות על רב חמא‬
‫שאם יחפצו להוציאם שיוכלו להוציאם ואז יהיה‬
‫זה ככל הלואה‪ ,‬אלא שאת השכר הוא לא נטל‬ ‫אבל התוספות לא היה נח להם בפירושו של‬
‫חלילה על הזמן שזה יהיה הלואה אלא על הזמן‬ ‫רש"י כי הרי סוף דבר גם זה אינו חידוש שלא‬
‫שהם משתמשים בכסף ברשותם ואז הרי היה זה‬ ‫הולכים אחר הלשון אלא אחר התוכן‪ ,‬ולכן פירשו‬
‫שרב חמא היה נוטל על עצמו את האחריות על‬
‫שכירות‪.‬‬ ‫הכסף שאם הכסף יאבד מחמת אונס השוכר ייפטר‬
‫מלפרוע את החוב‪ ,‬ולכן סבר רב חמא שאין זה‬
‫אך רב חמא טעה כי מאחר והוא נותן להם‬ ‫הלואה אלא שכירות כי הרי בהלואה האחריות הינה‬
‫אפשרות להוציא את הכסף ואז יהיה זה הלואה‪,‬‬ ‫על הלווה בלבד ואילו כאן רב חמא נטל על עצמו‬
‫ואף בזמן השכירות אין בכסף כל חשש לבלאי‪ ,‬ועל‬ ‫את האחריות והרי זה כשכירות שאם יקרה נזק‬
‫כן ברור שהוא נוטל את הכסף על זמן ההלואה ולא‬
‫מחמת אונס השוכר פטור‪.‬‬
‫על זמן השכירות‪ ,‬ולכן דבר זה אסור לעשותו‪.‬‬
‫וכתב הריב"ש דאכן לפירוש התוספות רב חמא‬
‫ההיתר ליטול שכר‬ ‫לא טעה טעות מוחלטת‪ ,‬ובאמת אם המלווה מקבל‬
‫על עצמו את האחריות אין זה הלואה אלא שכירות‬
‫ומכיוון שבגמרא נכתבו שתי חילוקים בין‬ ‫ומהתורה מותר ליטול על זה שכר‪ ,‬אך הדבר אסור‬
‫הלואה לשכירות‪ .‬א‪ .‬בהשכרת חפצים לאחר‬ ‫מדרבנן כי זה עדיין דומה להלואה יותר מהשכירות‬
‫השימוש החפץ חוזר בעינו‪ ,‬ואילו בהשכרת כסף‬ ‫הסטנדרטית מחמת שתי ההסברים שהגמרא‬
‫השוכר מעביר את הכסף לאחרים ולבסוף מחזיר‬ ‫אומרת‪ ,‬הן מחמת שבשכירות החפץ המושכר חוזר‬
‫כסף אחר למשכיר‪ .‬ב‪ .‬בהשכרת חפצים יש לחפץ‬ ‫למשכיר וכאן השוכר העביר את הכסף לאחרים‬
‫בלאי בשונה מהשכרת מעות שבכסף אין כל בלאי‪,‬‬ ‫והוא פרע במקום זה כסף אחר והרי זה כריבית‪,‬‬
‫מעתה יש מקום לדיון האם רק כאשר מצטרפים‬