Page 265 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 265
מתנת תיביר משה ט
שמעון :חושבני שרענן לא צודק כי אם אני לא טועה יש מושג של הלוואת סאה
בסאה [כלומר הלוואת כמות של סאה חיטין על מנת שתפרע לי לאחר זמן סאה
אחרת של חיטין ,ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן קס"ב] ,מה שאומר שניתן גם
להלוות חפץ תמורת חפץ.
דוד :אבל התורה דיברה בהווה ,ובדרך כלל הלואה זה בכסף.
יוסף :אני יצטט פסוק מפורש בתורה האוסר נטילת ריבית בהלוואת חפצים" ,לא
תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך" (דברים פרק כ"ג פסוק כ').
הרב :למרות שכל אחד מכם טוען אחרת מחברו אך האמת שיש צדק בדברי כולכם,
וכמפורש ברמב"ן על הפסוק שהזכיר יוסף שמסביר מדוע הוצרכה התורה לפרט את
איסור ריבית גם על הלוואת כסף וגם על הלוואת אוכל ועוד הוסיפה התורה לאסור
נטילת ריבית בכל ההלוואות ,כי אולי יעלה על הדעת שאין הנשך אלא רק בכסף
שכל הדברים נקנים בו ובאוכל שהוא חיי האדם לכן התורה הוצרכה ללמד אותנו
על איסור ריבית גם כשמלוים דברים אחרים ,וכן נפסק במפורש בהלכה בשולחן
ערוך סימן קס"א לאסור ריבית בכל סוגי ההלוואות ,כך שבשורה התחתונה דבריו של
רענן למרות שיש בהם הגיון אך אחרי שהתורה אסרה עלינו נטילת ריבית גם בשאר
הלוואות בהכרח לא זה החילוק בין הלואה לשכירות.
וגם ההנחה השנייה של רענן ששכירות זה בחפצים ולא בכסף אינה מדויקת כי יש
מושג של שכירות גם בכסף ובהמשך נרחיב בזה את הדיבור.
האחריות על המשכיר
קובי :אני רוצה להציע חילוק אחר בין שכירות להלואה ,כי בשכירות האחריות על
החפץ היא על המשכיר ואם החפץ יינזק הבעלים הוא המופסד ,ולכן ישנה הצדקה
לכך שהמשכיר דורש תשלום על השכרת החפץ ,לעומת זאת בהלואה תמיד המופסד
זה הלווה ,ובהגיע תאריך הפירעון גם אם הלווה הפסיד את כל הכסף שלא באשמתו
אין זה קשור כלל וכלל למלווה ,והוא את שלו יקבל ,וממילא אין כאן הצדקה לנטילת
תשלום עבור ההלואה.
הרב :אכן קובי מעלה חילוק נכון ורק אסביר קצת יותר שאמנם גם לשוכר יש
חלק באחריות על החפץ אך זה מחמת שיש לו מעמד של שומר על החפץ ואם יפשע
