Page 268 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 268
משה 'ו ףנע ' -א גירש מתנת יב
להרוויח כסף כי היתה לך האפשרות להשקיע את הכסף ולהרוויח ומחמת שהלוות
את הכסף נמנע ממך רווח זה ,על מניעת רווח התורה אסרה ליטול תמורה מיהודי,
ובשונה משכירות ששם אינני נוטל את התמורה על שנמנעה ממני האפשרות
להשתמש בחפץ ,אלא נטילת השכר הינו מחמת שאתה משתמש בשלי ,ואתה מקבל
ממני עכשיו את השימוש לכן אני רשאי ליטול על כך תמורה.
השכרת מעות עלה ב'
"רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ליומא ,כלו זוזי דרב חמא,
הוא סבר מאי שנא ממרא ,ולא היא מרא הדרא בעינא וידיע
פחתיה ,זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיה" (בבא מציעא דף
ס"ט עמוד ב').
פירוש ,רב חמא היה משכיר כסף בתמורה לתשלום על בסיס
יומי ,ונכסיו התמוטטו וכספו ירד לטמיון והוא הבין שזה עונש
משמים על כך שהוא השכיר את המעות והיה במעשיו איסור
נטילת ריבית.
ומסבירה הגמרא במה טעה רב חמא ,כי הוא סבר שכמו שמותר
ליטול תמורה על השכרת חפצים כן מותר ליטול תמורה על השכרת
מעות ,אבל המשוואה לא נכונה משני טעמים :א .בהשכרת חפצים
לאחר השימוש החפץ חוזר בעינו ,ואילו בהשכרת כסף השוכר
מעביר את הכסף לאחרים ולבסוף מחזיר כסף אחר למשכיר ,ב.
בהשכרת חפצים יש לחפץ בלאי בשונה מהשכרת מעות שבכסף
אין כל בלאי.
הסבר הגמרא על מעשיו של רב חמא לא סיפק את הראשונים והם נתקשו מאד
כיצד רב חמא טעה בכזה דבר ,והרי מדובר כאן בהלואה לכל דבר והרי החילוקים בין
הלואה לשכירות ברורים וכמו שהרחבנו בזה את הדיבור בעלה א' ,ומפני מה טעה רב
חמא וחשב שהוא לא נחשב מלווה אלא משכיר.
