Page 270 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫יד‬

‫גם כן שיש רק חילוק אחד בין הלואה לשכירות‬ ‫יחדיו שתי המאפיינים של השכירות רק אז הדבר‬
‫וכגירסת ריב"ן‪ ,‬אך הוא מפרש את החילוק באופן‬ ‫מוגדר כשכירות והיינו שרק כאשר החפץ חוזר‬
‫אחר שבהלואה האחריות הינה על הלווה ואם הכסף‬ ‫בעינו וגם יש בו אפשרות לבלאי רק אז הדבר נחשב‬
‫יינזק כל ההפסד שלו‪ ,‬ואילו בשכירות האחריות‬ ‫לשכירות ומותר ליטול על זה שכר‪ ,‬אבל אם הדבר‬
‫לא חוזר בעינו או שלא שייך בו בלאי אין היתר ליטול‬
‫הינה על המשכיר‪.‬‬ ‫שכר כי הרי זה כהלואה‪ ,‬אך יתכן שאין צורך לצירוף‬
‫שתי המאפיינים אלא כל אחד בפני עצמו הוא סיבה‬
‫הלואה עם אחריות‬ ‫להגדיר את הדבר כשכירות ולהתיר ליטול על כך‬
‫שכר‪ ,‬ואם כן כל שחוזר בעינו למרות שלא שייך בו‬
‫ומדברי ה'גליון תוספות' הללו למד התרומת‬ ‫בלאי נחשב לשכירות ומותר ליטול על כך שכר‪ ,‬וכן‬
‫הדשן (סימן ש"ב) להתיר ליטול שכר על הלואה‬ ‫להיפך דבר שאינו חוזר בעינו אך שייך בו בלאי די‬
‫אם המלווה נוטל על עצמו את כל האחריות‪ ,‬כלומר‬ ‫בזה להחשיבו לשכירות ולהתיר ליטול על כך שכר‪.‬‬
‫לא רק את האחריות על אונס גמור אלא שגם אם‬
‫הכסף יאבד או ייגנב הלווה ייפטר מלפרוע את‬ ‫שיטות הראשונים‬
‫החוב‪ ,‬ובמקרה כזה אף מדרבנן לא תהיה כל מניעה‬
‫ליטול שכר על כך כי אין זה כלל נראה כהלואה‬ ‫ובנידון זה נחלקו בו הראשונים‪ :‬שיטת הרי"ף‬
‫אלא הרי זה כשכירות ‪ -‬ודבריו צוטטו ברמ"א‬ ‫ורש"י (ד"ה זוזי לא)‪ ,‬שאין להתיר נטילת שכר אלא‬
‫(בסימן קע"ו סעיף א'‪ ,‬ובסימן קע"ז סעיף ו')‪ ,‬אך‬ ‫רק אם גם החפץ חוזר בעין וגם שייך בו בלאי‪ ,‬אבל‬
‫הרמ"א קיבל את דבריו רק בריבית דרבנן ולא‬ ‫אם רק חוזר בעין ולא שייך בו בלאי או ששייך בו‬
‫בריבית האסורה מהתורה‪ ,‬וגם בבית יוסף בסימן‬ ‫בלאי אך אינו חוזר בעין הרי זה בכלל הלואה ואסור‬
‫קע"ו נקט שתרומת הדשן לא אמר את פסיקתו‬
‫להלכה למעשה‪ ,‬אבל הש"ך (סימן קע"ז ס"ק כ')‬ ‫ליטול על זה שכר‪.‬‬

‫הכריע להתיר‪.‬‬ ‫ואילו התוספות (ד"ה מרא) והרא"ש (סימן מ"ו)‬
‫והרמב"ם (הלכות מלווה ולווה פרק ה' הלכה ט"ז)‬
‫והגר"א בביאורו לשולחן ערוך (סימן קע"ו אות‬ ‫סבורים‪ ,‬שדי בזה שהדבר חוזר בעינו להתיר ליטול‬
‫ב') חולק ואומר שגם במקרה שהמשכיר ייטול על‬ ‫שכר למרות שלא שייך בו בלאי‪ ,‬וכן די בזה ששייך‬
‫עצמו את כל האחריות יהיה איסור ליטול על זה‬ ‫בלאי אפילו שאינו חוזר בעינו בכדי להגדיר הדבר‬
‫שכר‪ ,‬ונימוקו הוא כי הבסיס לפסיקתו של התרומת‬
‫הדשן הינם דברי ה'גליון תוספות'‪ ,‬וכאמור הגר"א‬ ‫כשכירות ולהתיר ליטול על כך שכר‪.‬‬
‫מפרש את דברי ה'גליון תוספות' שהיה לו בגמרא‬
‫פירוש שונה מכל הראשונים‪ ,‬כי הוא סובר שכל‬ ‫שיטה נוספת יש בראשונים והיא שיטת ריב"ן‬
‫החילוק בין הלואה לשכירות הוא רק על מי מוטלת‬ ‫[הובא בתוספות ד"ה מרא] שלא גרס בגמרא‬
‫האחריות ומכיוון שהמלווה נטל על עצמו את כל‬ ‫שישנם שתי חילוקים בין הלואה לשכירות אלא‬
‫האחריות הרי זה שכירות ואין כל מניעה ליטול‬ ‫יש רק חילוק אחד שאם הדבר חוזר בעינו הרי זה‬
‫על זה שכר‪ ,‬אבל שאר הראשונים מפרשים את‬
‫החילוק בין שכירות להלואה בדרכים אחרות‪ ,‬ולכן‬ ‫שכירות ואם אינו חוזר בעינו הרי זה הלואה‪.‬‬

‫ובביאור הגר"א על השולחן ערוך (סימן קע"ו‬
‫אות ב') הביא שיטה נוספת מ'גליון תוספות' הסובר‬