Page 275 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 275
מתנת תיביר משה יט
בו פחת] אפילו לא הדרי בעינייהו שרי [אפילו אם לשלם את מלוא דמי השכירות ,וכנראה דיוקו של
מוציאם ומחזיר אחר במקומם מותר ליטול על זה האבני נזר הינו מלשון התוספות שנימקו את טעם
שכר] דלא הוי כאגר נטר ליה אלא אגר פחתייהו", ההיתר לשלם שכירות במקרה כזה כי השכר אינו
כלומר שאין נטילת הכסף כשכר על ההלואה אלא בעבור שיש לו רשות להוציא את הכלי ,אלא נותן
השכר עבור הפחת שתפחת על ידי מלאכה אם
כשכר על האפשרות לבלאי. יחזיר השוכר בעינה ,ונשים לב שהתוספות לא כתבו
שההיתר לשלם הינו כאשר הוא יחזיר את החפץ
העולה להלכה ולמעשה בעין אלא כתבו שההיתר לשלם הינו מחמת שאם
הוא יחזיר את החפץ בעודו בעינו יתכן ויהיה פחת,
נמצא שנחלקו הראשונים בנידון האם מותר כלומר שההיתר לשלם הינו בכל מקרה מחמת
ליהודה לשלם לגמ"ח את דמי השכירות כי למרות האפשרות הניתנת לשוכר להחזיר את החפץ בעין
שיש כאן חשש לבלאי אבל הרי מיד בתחילת הערב
הוא העניק את הכלים כמתנה והוא מעותד להחזיר למרות שיהיה בו בלאי.
במקומם כלים אחרים ,וגם בספר עין יהוסף על
מסכת בבא מציעא דף ס"ט למד שנחלקו בנידון זה ולפי זה גם ליהודה יהיה מותר לשלם את מלוא
דמי השכירות כי הרי ניתנת לו הרשות להחזיר את
הרא"ש והטור יעויין שם. הכלי בעודו בעינו ובכזה מקרה שייך שיקרה בלאי
בכלי ,ומכיוון שהמשכיר נוטל על עצמו הפסד זה
ובספר נתיבות שלום (עמוד תקצ"ו) כתב
שמסתימת לשונותיהם של התוספות והרא"ש ממילא יש היתר ליטול שכר על שכירות זו.
משמע שמותר ליטול שכר גם על הזמן שכבר הוא
הוציא את הכלי[ ,ולא הביא כלל מה שכתבו האבני טעם ההיתר
נזר והעין יהוסף שיש בזה מחלוקת בראשונים],
אלא שהוא נתקשה בטעם ההיתר כי הרי מהרגע וטעם ההיתר הוא שלמרות שמהרגע שהשוכר
שהוא הוציא את הכלי יש כאן הלואה ולא שכירות הוציא את הכלי שוב אין כאן שכירות אלא הלואה
ומדוע אין זה ריבית ,וכבר הבאנו מהראשונים ולכאורה מה ההיתר ליטול שכר על הלואה ,אלא
שטעם ההיתר הינו מחמת שהתשלום אינו על שמאחר ויש כאן חשש לבלאי אם כן אנו אומרים
שנטילת השכר אינו על ההלואה ,אלא על הסיכון
ההלואה ,אלא על האפשרות שיהיה בלאי בחפץ. שהוא מקבל על עצמו על מקרה שהכלי יחזור בעינו
ויהיה בו בלאי ,ונטילת סיכון זה היא המתירה ליטול
ובחוות דעת (סימן קע"ו ס"ק ג') כתב תשלום בכל מקרה ,וכן הוא לשון הנימוקי יוסף
שהמשכיר כלי עם אופציה להוציא את הכלי מותר (דף מ"א עמוד א' בדפי הרי"ף) "אבל כלי נפגם
לו לשלם על כך שכר אפילו אם הוציא את הכלי, ומתקלקל מחמת מלאכה ומשום אותו פחת מעלה
ובפשיטות דבריו משמע שמותר לשלם את מלוא לו שכר ,אבל מעות דכיון דלא פחתי הוי אגר נטר
השכר ולא רק עד הזמן שהוציאו ,וראיתי בהגהות [דהיינו שהמשכיר כסף מחמת שלא שייך בו פחת
הגר"ש גלרמן מליקווד על ספר חוות דעת מהדורת אם כן נטילת התשלום הינה 'אגר נטר' כלומר שכר
'באר התורה' (בסימן קע"ו אות ו') שכתב כדבר על ההלואה] אבל אי פחתי [אבל בחפץ ששייך
פשוט שאסור לקבל שכר על הזמן שאחר ההוצאה
ולכן נתקשה בדברי החוות דעת ופירשם לענין