Page 274 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫יח‬

‫שהבחין שירד מנכסיו והבין שהוא נכשל בנטילת‬ ‫וכן כל דבר שלא שייך בו בלאי אך חוזר בעינו‪ ,‬והוא‬
‫ריבית‪ ,‬ופירש רבינו פנחס (אחיו של הרא"ה) שרב‬ ‫מה שנפסק בשולחן ערוך בסעיף א' להתיר להשכיר‬
‫חמא היה משכיר את המעות בשביל להשתמש‬ ‫מעות בכדי להיראות בהם‪ ,‬ומזה למדנו להתיר‬
‫בהם ולהחזירם בעינם וככל שכירות אלא שנתן‬ ‫לרן לשלם ליהונתן על הכסף שהשכיר לו לצורך‬
‫להם רשות שאם ירצו יוציאו את הכסף ואז באמת‬ ‫הצגתו בתערוכה‪ .‬ב‪ .‬וכן הנידון של יהודה האם‬
‫יהיה זה הלואה‪ ,‬ונמצא שחלק מהזמן הכסף היה‬ ‫מותר לשלם כסף על השכרת כלים כאשר ניתנת‬
‫אצלם כשכירות וחלק מהזמן היה זה כהלואה‪ ,‬אך‬ ‫לך הרשות למכרם או לתנם במתנה ולהשיב אחר‬
‫הוא נטל את התשלום לא על הזמן שזה היה הלואה‬ ‫במקומם‪ ,‬כי למרות שאינם חוזרים בעינם אבל שייך‬
‫אלא על הזמן שקדם להוצאת הכסף שאז היה זה‬ ‫בהם חשש בלאי‪ ,‬וגם בנידון זה נפסק בשולחן ערוך‬
‫סעיף ב' להיתר‪ ,‬וכל זאת כשיטת תוספות והרא"ש‬
‫שכירות‪.‬‬
‫והרמב"ם ומנוגד לשיטתם של הרי"ף ורש"י‪.‬‬
‫ומסקנת הגמרא שרב חמא טעה כי מאחר ואין‬
‫כל חשש לבלאי בכסף אם כן הדבר ניכר שהתשלום‬ ‫על מה התשלום‬
‫איננו על השימוש בכסף כי הרי בשימוש זה המשכיר‬
‫לא נחסר כלום‪ ,‬אלא הדברים נראים שנטילת הכסף‬ ‫אך יש מקום לעיון כי יתכן וההיתר להשכיר‬
‫היא על ההלואה‪ ,‬ולכן אין היתר לעשות כן‪ ,‬ומתבאר‬ ‫כלים עם רשות למכרם או לתנם במתנה לא יועיל‬
‫מדבריהם שכל טעותו של רב חמא אינה אלא‬ ‫למקרה של יהודה‪ ,‬כי הרי לא שייך לשלם דמי‬
‫מחמת שבכסף אין חשש לבלאי‪ ,‬אבל אם יעשה כן‬ ‫שכירות אלא על הזמן שעדיין החפץ קיים אצל‬
‫בכלים ששייך בהם חשש לבלאי יהיה מותר ליטול‬ ‫השוכר אבל אחרי שהשוכר כבר מכר את הכלי‬
‫כסף‪ ,‬וכמפורש בדבריהם שנטילת הכסף הינה על‬ ‫או נתנו במתנה על מה הוא משלם שכר‪ ,‬ובהכרח‬
‫שהשולחן ערוך שהתיר לשלם שכר זה רק במקרה‬
‫זמן השכירות‪.‬‬ ‫שלבסוף השוכר לא השתמש ברשות שניתנה לו‬
‫למכור את החפץ‪ ,‬או שאינו משלם אלא חלקי כפי‬
‫וכתב האבני נזר שלפי זה אם מיד כשהם קיבלו‬ ‫הזמן שהחפץ היה תחת ידו‪ ,‬אבל במקרה של יהודה‬
‫את הכלי הם הוציאו אותו‪ ,‬ונמצא שלא היה כלל זמן‬ ‫שכבר בתחילת הערב הוא נותן את הכלי במתנה לא‬
‫שהכלי היה ברשותם כשכירות אלא רק כהלואה‬ ‫יהיה לו כל היתר לשלם על השכרת החפץ‪ ,‬כי הרי‬
‫ממילא בכזה מקרה אין כל היתר ליטול שכר על‬ ‫מהרגע שהכלי ניתן במתנה ואינו ברשותו של יהודה‬
‫הלואה זו‪ ,‬ומזה נלמד למקרה של יהודה שהוא נתן‬
‫את הכלי כמתנה מיד בתחילת הערב אם כן היה‬ ‫על מה הוא יישלם‪.‬‬
‫אסור לו לשלם לגמ"ח על השכרת הכלי כי הרי לא‬
‫השיטות האוסרות‬
‫היה כאן כלל שכירות אלא הלואה‪.‬‬
‫ואמנם כן היה נראה שאין היתר לשלם השכר‬
‫השיטות המתירות‬ ‫אלא על הזמן שעדיין הכלי אצלו‪ ,‬אבל באבני נזר‬
‫(חלק יורה דעה סימן רט"ו אותיות א' ב') כתב‬
‫אבל טוען האבני נזר שמפשיטות דברי‬ ‫שנידון זה שנוי במחלוקת הראשונים‪ ,‬כי כמובא‬
‫התוספות (בבא מציעא דף ס"ט עמוד ב' ד"ה מרא)‬ ‫לעיל (עלה א') שרב חמא נהג להשכיר כספים עד‬
‫משמע שגם אם הוא מוציא את הכלי מיד מותר לו‬