Page 266 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 266
משה 'ו ףנע ' -א גירש מתנת י
בשמירתו עליו לשלם ,אבל אם הוא לא יפשע בשמירה אלא יקרה אונס והחפץ יינזק
ההפסד הוא של הבעלים ,ולדוגמא ראובן שכר משמעון רכב וקרה תאונה והרכב יצא
מכלל שימוש ,אם ראובן אשם בתאונה עליו להעמיד לשמעון רכב חילופי ,אבל אם
ראובן איננו האשם בתאונה אז ראובן איננו מחויב להעמיד לשמעון רכב אחר ושמעון
הפסיד את רכבו ,לעומת זאת בהלואה תמיד המופסד זה הלווה ,וגם אם הלווה הפסיד
את כל הכסף שלא באשמתו אין זה קשור כלל וכלל למלווה ,והמלווה את שלו יקבל.
התשלום על הבלאי
ברוך :אני רוצה להוסיף עוד חילוק שיש בין שכירות להלואה ,כי המשכיר לחבירו
את ביתו או את רכבו או כל חפץ אחר ולאחר תום תקופת השכירות הוא משיב לו את
החפץ אין הוא צריך לפצות אותו על הבלאי שארע מחמת השימוש אלא הוא מחזיר
לו את החפץ ומשלם על תקופת השימוש ,ואילו בהלואה גם אם הלווה מחזיר למלווה
את אותו חפץ שלווה ממנו אם ארע בלאי בחפץ המלווה רשאי לתבוע אותו לשלם
לו חפץ בדיוק כמו שלווה ממנו ,ולכן מכיוון שבהלואה אין כל חשש נזק או הפסד
למלווה לכן אסרה תורה ליטול תגמול על ההלואה ,ואולי גם לכן התורה לא מצווה
להשכיר את חפציי לחברי כי אני עלול להינזק מכך.
הרי שלך לפניך
הרב :אני שמח לשמוע סברות ישרות שנאמרות כאן ,אבל אני רוצה להציג לפניכם
כתוספת על ההסברים הללו ממד אחר של עומק בהגיון העומד מאחורי הסברות
שהעלו כאן ,וכך נבין היטב את שורש החילוק שבין הלואה לשכירות.
נשים לב שיש פער משמעותי בין הלואה לשכירות ,בשכירות החפץ נותר של
הבעלים ואילו השוכר משתמש בשלי ,לעומת זאת בהלואה הכסף יוצא מרשותו של
המלווה ונעשה כחלק מרשותו של הלווה ועומד תחת בעלותו והוא משתמש בשל
עצמו ,אלא שבבוא מועד הפירעון הוא יפרע למלווה כסף אחר כתמורה לכסף שהוא
לווה ממנו.
חילוק זה הוא הסיבה שבגינה המלווה יקבל בזמן הפירעון את מלוא התמורה גם
אם הלווה הפסיד את הכסף באונס ,כיוון שהכסף הראשון נעשה ממונו המוחלט של
הלווה ולכן הנזק הוא שלו ואין למלווה כל שייכות למה שקורה עם הכסף ,וכמו כן אם