Page 264 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 264
משה 'ו ףנע ' -א גירש מתנת ח
ממש כאדם שלווה כסף מחברו ומחזירו לו עם תוספת
שזה הוא הריבית האורגינלית שהתורה אסרה עלינו,
ואם כן גם רן שנוטל כסף מיהונתן ומחזיר לו את זה
לאחר זמן עם התוספת הרי זה ממש ריבית?
עלה א'
הלואה לעומת שכירות
התלבטותו של רן האם תשלום עבור שימוש בכסף כמיצג בתערוכה ,זהה לתשלום
עבור הלואה דבר האסור מהתורה מחמת איסור ריבית ,מכניסה אותנו אל נידון עמוק
ושורשי להבין את החילוק שבין שכירות לבין הלואה ,מדוע ליטול שכר על השכרת
חפץ זה לגיטימי ואילו ליטול שכר על הלואה זה אסור מהתורה ,והרי גם בשכירות וגם
בהלואה הקרן קיימת לבעלים והשני משתמש ונהנה בשלי?
ואם נצליח לבאר זאת נדע כיצד לסווג את התשלום של רן ,האם זה כמו תשלום על
הלואה והדבר יהיה אסור מחמת איסור ריבית ,או שהדבר דומה לתשלום על שכירות
שאין בו כל דופי.
ומן העניין להציג שאלה נוספת בהבדל בין הלואה לשכירות ,כי אנו רואים שהתורה
ציוותה אותנו להלוות אחד לשני כנלמד מהפסוק "אם כסף תלווה את עמי" (ויקרא
פרק כ"ב פסוק כ"ד) ,ואילו להשאיל או להשכיר את חפציי לחברי לא מצינו בזה ציווי
מהתורה?
שאלות יסודיות אלו הציג הרב בשיעורו השביעי וביקש את חוות דעתם של
השומעים.
הלואה זה בכסף
רענן :לדעתי החילוק ברור הלואה זה בכסף ואילו שכירות זה בחפצים ,ומכיוון
שהכסף זה הבסיס לצריכת המזון ושאר הדברים החיוניים ,לכן ציוותה התורה שנעזור
זה לזה ונלווה לשני כסף ,וגם הזהירה התורה שלא ניטול רווחים על ההלואה ,בשונה
מחפצים שהינם פחות חיוניים לחיי האדם.
