Page 207 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫רז‬ ‫משה‬ ‫הנמאנ הקסיע‬ ‫מתנת‬

‫אך במסקנת דבריו המחנה אפרים מפשר בין‬ ‫אך מעורר הנתיבות המשפט שיש מקום‬
‫הצדדים וטוען שבכדי לקבוע אם יש כאן גילוי‬ ‫לפקפק בדברי הסמ"ע‪ ,‬כי הרי אנו עוסקים בשיטתו‬
‫למפרע על הסכמה לקנין‪ ,‬או שרק עכשיו מסתיים‬ ‫של רבינו יונה הסובר שמכיוון שזכותו של הלקוח‬
‫הקנין‪ ,‬עלינו לפענח את הליך חשיבתו של הלקוח‪,‬‬ ‫לחזור בו‪ ,‬אף המוכר יכול לחזור‪ ,‬ורבינו יונה מנמק‬
‫ולנסות לתהות ולהבין מדוע הוא נתרצה לעסקה‬ ‫את דבריו (כמובא בשמו ברא"ש מסכת בבא‬
‫בתרא פרק המוכר את הספינה סימן י"ד) "שהרי‬
‫למרות מגרעותיה‪.‬‬ ‫זה כנושא ונותן בלא משיכה דמי" כלומר שמכיוון‬
‫שיש לנו אומדן שהלקוח יממש את זכותו ויבטל‬
‫ואם מסקנתנו תהיה שהלקוח מתוך רצון‬ ‫את העסקה‪ ,‬אם כן העסקה עדיין בעמדת המתנה‬
‫ברכישת החפץ חישב הפסד מול רווח‪ ,‬ושיקלל את‬ ‫והקנין לא הושלם‪ ,‬וכמו שבזמן המשא ומתן שקדם‬
‫הנתונים‪ ,‬והחליט שהעסקה ראויה‪ ,‬אם כן אכן נוכל‬ ‫לקנין בוודאי שניהם יכולים להחליט שלא להשלים‬
‫לקבוע שמדובר כאן על הסכמה מלכתחילה והמכר‬ ‫את העסקה‪ ,‬כך במצב זה יכולים שניהם להחליט‬

‫יחול‪.‬‬ ‫שלא להשלים ולסיים את המקח‪.‬‬

‫אבל אם הסיבה שהלקוח נתרצה לעסקה היא‬ ‫ומכיוון שאנו אומרים שהעסקה בעמדת‬
‫מחמת שהשתנו הנתונים‪ ,‬ועתה הוא נתפייס וחפץ‬ ‫המתנה טוען נתיבות המשפט שכאשר החליט‬
‫בקנין‪ ,‬וכגון אדם שקידש אשה ואחר הקידושין‬ ‫הלוקח לסיים את המקח עתה הושלם הקנין ועד‬
‫הוברר שיש לה מחלה או מום נסתר אחר והוא‬ ‫עכשיו החפץ עדיין לא נהיה של הלוקח‪ ,‬ולכן אם‬
‫חפץ לבטל את הקידושין‪ ,‬אבל אביה שיכנע‬ ‫קידש בזה אשה אין הקידושין חלים‪ ,‬כי בשעת‬
‫אותו באמצעות הכפלת הנדוניה שלא לבטל את‬ ‫הקידושין החפץ לא היה שלו‪ ,‬ורק עכשיו עם סיום‬
‫הקדושין‪ ,‬בכגון זה אין אנו אומרים שהקידושין או‬
‫הקנין חלים למפרע‪ ,‬אלא רק עתה עם הבעת רצונו‬ ‫העסקה‪ ,‬החפץ נעשה שלו‪.‬‬

‫והסכמתו אז מסתיימים הקידושין‪.‬‬ ‫ואחר שהנתיבות המשפט דן בדברים‪ ,‬הוא שב‬
‫ומכריע כשיטת הסמ"ע שהמכר חל רטרואקטיבי‪,‬‬
‫וכהוכחה לדבריו מציין המחנה אפרים לדברי‬ ‫וטעמו הוא כי ברגע שהלקוח הביע דעתו שהאונאה‬
‫הגמרא בבא בתרא דף פ"ג עמוד ב' (הנזכרים לעיל)‬ ‫לא מונעת ממנו את הרצון לרכוש את המוצר‪,‬‬
‫שאם המוכר רוצה לחזור בו מחמת התייקרות‬ ‫מתברר לנו שהמקח מלכתחילה אכן היה מקח ללא‬
‫החפץ איננו יכול לחזור בו‪ ,‬ומפורש שם בגמרא‬ ‫דופי כי הרי עינינו רואות שהלקוח מעונין במקח‬
‫בדף פ"ד עמוד א' הטעם כדי שלא יהיה החוטא‬ ‫למרות מגרעותיו‪ ,‬ולכן אנו אומרים שכבר אז חל‬
‫נשכר (כפירוש רשב"ם שם)‪ ,‬הרי שלולא טענה זאת‬ ‫הקנין‪ ,‬והאשה שהתקדשה בחפץ תהיה מקודשת‪.‬‬
‫היה יכול המוכר לחזור בו‪ ,‬ולא אומרים שמכיוון‬
‫שהלקוח אינו רוצה לחזור בו חל למפרע המכר‪,‬‬ ‫גם בספר מחנה אפרים (דיני אונאה סימן י"ב)‬
‫אלא מכיוון שמדובר כאן בנתונים חדשים ששינו‬ ‫מצדד כדברי נתיבות המשפט‪ ,‬שאחר שהלקוח גילה‬
‫את דעתו של הלקוח‪ ,‬כלומר התייקרות המוצר‪,‬‬ ‫את דעתו שהאונאה אינה מעכבת אותו מלרכוש‬
‫במקרה כזה גם כשהלקוח מביע הסכמה למכירה‬ ‫את המוצר‪ ,‬אנו רואים בזה בירור רטרואקטיבי‬
‫אין המכירה חלה רטרואקטיבי‪ ,‬אלא עכשיו עם‬
‫שהמכר חל כבר אז‪.‬‬