Page 176 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 176

‫משה‬  ‫'ה נףע ‪' -‬ה גשרי‬                             ‫מתנת‬  ‫קעו‬

‫ולעג‪ ,‬וכל הון יקר וחמודות אין אדם קונה בו שכר‬     ‫העבירה והתדרדר מצבו הרוחני‪ ,‬הדבר מוכרח שיהיה‬
‫חבירו‪ ,‬וכן כתוב אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז‬  ‫זה הוא שיקבל את העונש כי זה חקוק בו‪ ,‬ואי אפשר‬
‫יבוזו לו" כלומר שמלבד שאי אפשר להעביר השכר‬        ‫למכרו לאחר‪ ,‬ורק אם עשה תשובה "שב ורפא לו" כי‬
‫מאחד לשני‪ ,‬גם אי אפשר למכור אותו כי אין לו כל‬
‫תמורה בעולם הזה‪ ,‬שנוכל להחליף את השכר הנצחי‪,‬‬                      ‫התשובה היא כמו תרופה למחלה‪.‬‬

                              ‫בקנין מקנייני תבל‪.‬‬  ‫ובסוף דבריו שם מסיק רב האי גאון "ומי שמשיא‬
                                                  ‫עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא‬

‫מכר חלקו בעולם הבא במקום להשבע‬

‫ומעשה ביהודי שתבע חבירו בבית דין‪ ,‬ופסק הדין‬
‫היה שהנתבע מחויב להישבע‪ ,‬ואם לא ישבע יצטרך‬
‫לשלם‪ ,‬אך הנתבע לא חפץ להישבע מחשש לעונש‬
‫השבועה‪ ,‬ומצד שני לא רצה לשלם‪ ,‬ובעלי הדין הגיעו‬
‫להסכמה שכתחליף לשבועה‪ ,‬ימכור הנתבע מזכויותיו‬
‫בעולם הבא לתובע‪ ,‬והם עשו קנין על כך‪ ,‬ואחר כן‬

           ‫הסתפקו האם חל הקנין על מכירת הזכויות‪.‬‬

‫כתמורה לכסף‪ ,‬ונימוקו שמכיוון שהשכר בעולם‬           ‫ר' חייא הרופא‪ :‬השכר בשמים אינו חוב‬
‫הבא אינו חוב של הקב"ה לאדם‪ ,‬כי הרי האדם‬
‫בעשותו המצוות לא מעניק בזה להקב"ה כל הנאה‪,‬‬        ‫שאלה זו נשאל ר' חייא הרופא (מחכמי צפת‪,‬‬
‫והשכר כולו אינו אלא רחמים וחסדים של הקב"ה‬         ‫והובא בספרו מעשה חייא תשובה ט"ז)‪ ,‬וכה היתה‬
‫על בריותיו‪ ,‬ועל כן לא שייך למכור דבר זה‪ ,‬מלבד‬     ‫תשובתו "דין עסק ביש אשר לא נשמע כמוהו אשר‬
‫העובדה שאין כל אפשרות להעריך ולהשוות את‬           ‫המוכר הזה הורה היותו מקטני אמנה שהומעט בעיניו‬
                                                  ‫שכרן של מצוות‪ ,‬אשר מכר הקיים והבלתי תכלית‬
   ‫שכר המצוות לענייני העולם הזה‪ ,‬עולם החולף‪.‬‬      ‫בדבר הבזוי ואבד‪ ,‬וגם עלה על לבו סכלות כי פעולת‬
                                                  ‫המצות הם כפועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית‬
‫שכר המצוות דבר שלא בא לעולם ודבר‬                  ‫אשר הוא מתחייב שכרם מפני הנאתו‪ ,‬כי אלו היה‬
           ‫שאינו ברשותו‬                           ‫נותן אל לבו שאם יצדק מה יתן לו או מה מידו ייקח‬
                                                  ‫והשכר הוא חסדיו הגדולים כי מי הקדימני ואשלם‪,‬‬
‫עוד סברות הועלו בספרי הקדמונים השוללים‬            ‫לא היה מעיז פניו בקונו למכור דבר מזכויותיו אשר‬
‫האפשרות למכור את השכר שבעולם הבא‪ ,‬יעוין‬           ‫עשה לפניו‪ ,‬אשר לאיש הזה ראוי לביישו ולהכלימו"‪.‬‬
‫בספר מעשה חייא שם שהרב השואל העלה עוד‬
‫סברות‪ ,‬שמצוות שעדיין לא קיים‪ ,‬השכר הוא דבר‬        ‫מסקנתו של ר' חייא הרופא‪ ,‬כמסקנתו של רב‬
‫שלא בא לעולם‪ ,‬שהכלל הוא שאי אפשר למכור‬            ‫האי גאון שלא ניתן למכור זכויות של עולם הבא‬

                          ‫דבר שעדין אינו קיים‪.‬‬
   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180   181