Page 171 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 171

‫קעא‬  ‫משה‬  ‫הנמאנ הקסיע‬                            ‫מתנת‬

‫ואם נדון האם מותר לוועד הכשרות "להכשיל"‬          ‫חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים‬
‫את הקונים במוצר שהינו אסור לחלק מהשיטות‪,‬‬         ‫שנוהגין בו היתר דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא‬
‫לשיטת הש"ך (יורה דעה סימן קי"ט ס"ק כ') הדבר‬      ‫נוהג בו איסור" הרי שהרמ"א הכריע להלכה שניתן‬
‫כרוך באיסור של לפני עיור לא תתן מכשול‪ ,‬ואף‬       ‫להאמין ולסמוך על המקילים שלא יכשילו את‬
‫הפרי חדש (הנהגת איסור ס"ק כ"ג) החולק עליו‪,‬‬
                                                                                    ‫המחמירין‪.‬‬
       ‫מכל מקום הוא סבור שאין ראוי לעשות כן‪.‬‬
                                                 ‫ובזה פשטנו את ספקו של ירוחם האם הוא יכול‬
‫ולכן בוודאי אם ועד כשרות מסוים הצהיר על‬          ‫להסתמך על נאמנותו של חמיו שלא יכשילו מדבר‬
‫מוצר שהינו כשר והתברר שהכשרות שלו תואמת‬
‫רק שיטות מסוימות‪ ,‬ועד הכשרות נהג שלא‬                                           ‫האסור לשיטתו‪.‬‬
‫כשורה‪ ,‬ומעתה הינו "חשוד" ולא ניתן להסתמך‬
‫על נאמנותו‪ ,‬עד שיודע לנו שהם שינו את הנהגתם‪,‬‬     ‫ומטעם זה ועד כשרות החותם שהמוצר כשר‬
                                                 ‫ולא מסייג את החותמת לשיטה או עדה מסוימת‪,‬‬
                   ‫והתחייבו ששוב לא יעשו כן‪.‬‬     ‫ניתן להסתמך עליו ולהאמין לו שאכן המוצר גלאט‬

                                                                             ‫כשר לכל השיטות‪.‬‬

                                   ‫עלה ג'‬

     ‫להכשיל את המתירים‬

‫עדיין נותר לנו לברר את ספקו השני של ירוחם‪ ,‬האם כאשר חמיו יבוא להתארח‬
‫אצלו יהיה לו מותר להגיש לפניו מאכל שהוא כשר רק לשיטתו של חמיו‪ ,‬או שאין לו‬

                         ‫לירוחם להכשיל את חמיו בדבר שירוחם סבור שהינו איסור‪.‬‬

‫ב' צדדים למטבע‪ ,‬ורק שהאחד נוקט לחומרא‬            ‫בנידון זה כבר האריך הכתב סופר (חלק יורה‬
‫ושכנגדו דן לקולא‪ ,‬ואם כן אין זה מכשול‪ ,‬וכי נאמר‬  ‫דעה תשובה ע"ז) וכתב שמתחילה היה נראה לו‬
‫שהמקילים הרי הם כ"עיורים"‪ ,‬בוודאי שלא‪ ,‬אלא‬       ‫לדמות נידון זה‪ ,‬לנידון שדיברנו בו עד עתה‪ ,‬כלומר‬
‫כך היא דרכה של תורה שישנם צדדים שונים‬            ‫שכשם שאסור ל"מתיר" להכשיל את האוסר‪ ,‬כן‬
‫בסוגיא‪ ,‬ופלוני מכריע כך ופלוני מכריע כך‪ ,‬ולא‬
‫בשמים היא‪ ,‬ובוודאי שהסובר להיתר הנותן לפניו‬                   ‫אסור ל"אוסר" להכשיל את המתיר‪.‬‬

               ‫המאכל איננו כנותן לפניו מכשול‪.‬‬    ‫אך אחר העיון מסיק הכתב סופר שאין כל‬
                                                 ‫איסור לאוסר להניח המאכל לפני המתיר‪ ,‬ואינו ענין‬
       ‫שיטתו של השער המלך‬                        ‫לנידון אם מותר למתיר להניח המאכל לפני האוסר‪,‬‬
                                                 ‫כי המניח המאכל לפני האוסר כיון שלפי דעתו של‬
‫אך השער המלך (הלכות אישות פרק ט' הלכה‬            ‫חבירו דבר זה אסור נמצא שהוא נותן לפניו דבר‬
‫ט"ז ד"ה שוב) סבור לא כך‪ ,‬בהקשר לנידון האם‬
‫מותר להדליק הסיגר מנר של חלב‪ ,‬דיש אוסרים‬                                   ‫שהוא מכשול עבורו‪.‬‬
‫ויש מתירים‪ ,‬ודן השער המלך האם מותר לאוסרים‬
                                                 ‫אבל להניח את המאכל לפני המתיר אין בזה‬
                                                 ‫כל פגם‪ ,‬כי הרי גם האוסר וגם המתיר יודעים שיש‬
   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176