Page 167 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫זסק‬ ‫משה‬ ‫הנמאנ הקסיע‬ ‫מתנת‬

‫הלל בענייני יבמות שכתוצאה מזה יהיו הילדים של‬ ‫באחד הימים ישב רבי אלעזר (מתלמידי רב)‬
‫אלו שנהגו כבית שמאי פסולי חיתון לשיטתם של‬ ‫עם שמואל והוגש לפניו דגים רותחים שהיו על‬
‫בית הלל‪ ,‬ולמרות זאת לא נמנעו בית הלל להתחתן‬ ‫גבי קערה בשרית‪ ,‬ביחד עם מאכל חלבי‪ ,‬שמואל‬
‫עם בית שמאי‪ ,‬כיון שהם היו בטוחים שאם השידוך‬ ‫כמובן לא חשש ואכל זאת‪ ,‬וכשיטתו שדגים אלו‬
‫המוצע הינו אחד מהילדים שהינם ממזרים פסולי‬ ‫מותר לאכלם עם מאכלי חלב‪ ,‬אבל רבי אלעזר‬
‫חיתון לשיטת בית הלל‪ ,‬בית שמאי לא יכשילו‬ ‫חשש לשיטתו של רב ונמנע מלאכול הדגים עם‬
‫אותם בזה ובוודאי הצעות השידוך של בית שמאי‬ ‫המאכל החלבי‪ ,‬אמר לו שמואל הרי אני הבאתי‬
‫מאכל כזה לרב והוא אכל‪ ,‬ואם כן בוודאי הוא חזר‬
‫לבית הלל היו רק על אלו שאין בהם כל פקפוק‪.‬‬
‫בו ונוקט כמוני להתיר‪ ,‬ומדוע תמנע מלאכול‪.‬‬
‫מוכיח הגהות מרדכי שיש איסור להכשיל את‬
‫המחמיר‪ ,‬כמו שאנו רואים שלמרות שבית שמאי‬ ‫הלך רבי אלעזר לרב ושאלו האם אכן הוא חזר‬
‫סברו שאין כאן כל מכשול‪ ,‬עם זאת לא הכשילו את‬ ‫בו‪ ,‬ורב ענה לו לשלילה‪ ,‬שאלו רבי אלעזר אם כן‬
‫כיצד אכלת מהמאכל שהוגש לפניך‪ ,‬אמר לו רב‬
‫בית הלל בדבר האסור לשיטת בית הלל‪.‬‬ ‫"חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי ליה מידי‬
‫דלא סבירא לי" כלומר לא יתכן שארע דבר כזה‬
‫דברי הגהות מרדכי הללו צוטטו ברמ"א בשולחן‬ ‫ששמואל שהינו בנו של "אבוה דשמואל" שהיה‬
‫ערוך יורה דעה סימן קי"ט סעיף ז'‪ ,‬ושם בש"ך סק"כ‬ ‫חסיד גדול יגיש לי לאכול דבר שאסור לי לאכול‬
‫הבין מדברי המרדכי שאם הסובר היתר יכשיל את‬
‫לפי שיטתי‪ ,‬ובוודאי לא היו דברים מעולם‪.‬‬
‫האוסר יעבור על לפני עיור לא תתן מכשול‪.‬‬
‫מכאן למד הרא"ה את שיטתו שאסור להכשיל‬
‫אינו איסור אלא הנהגה ראויה‬ ‫את הסובר שאסור לאכול המאכל‪ ,‬למרות שהמארח‬
‫נוקט שמותר‪ ,‬ולכן רב היה בטוח שבוודאי שמואל‬
‫אבל הפרי חדש (נדפס בסוף שולחן ערוך אורח‬ ‫לא הגיש לפניו מאכל שלשיטת רב אין לאכלו‪,‬‬
‫חיים מנהגי איסור ס"ק כ"ג) טוען שמדיוק לשונו‬ ‫[ובספרי האחרונים הרבו לפלפל בסוגיא זו יעוין‬
‫של הגהות מרדכי משתמע שאין כאן איסור של‬ ‫בספר באר שבע (חולין קי"א עמוד ב')‪ ,‬ובספר פרי‬
‫לפני עיור לא תתן מכשול‪ ,‬ואלא שאין ראוי לעשות‬ ‫חדש הנדפס בסוף שולחן ערוך אורח חיים מנהגי‬
‫כן‪ ,‬ולכן בית הלל סמכו על בית שמאי שלא יכשילו‬ ‫איסור ס"ק כ"ג‪ ,‬ובתשובות כתב סופר חלק יורה‬
‫אותם‪ ,‬כי הרי בוודאי בית שמאי לא יעשו דבר‬
‫שאינו ראוי להיעשות אף אם אינו איסור ממשי‪,‬‬ ‫דעה סימן ע"ז]‪.‬‬
‫והיא טענת רב (בגמרא בחולין) שבוודאי אדם‬
‫קדוש כשמואל לא יכשיל אותו במאכל שרב סובר‬ ‫בית הלל סמכו על בית שמאי שלא יכשילום‬
‫שהינו אסור‪ ,‬למרות שלשיטת שמואל הוא מותר‪,‬‬
‫ובהגהות מרדכי על מסכת יבמות סימן צ"ו‪,‬‬
‫כיון שאין ראוי לעשות כן‪.‬‬ ‫גם כן סבור שאסור למתיר להכשיל את האוסר‪,‬‬
‫והוא מוכיח כן מהגמרא ביבמות דף י"ד עמוד א'‪,‬‬
‫ואכן יעוין בשו"ת כתב סופר (חלק יורה דעה‬ ‫שמובא שם שהיתה מחלוקת בין בית שמאי לבית‬
‫סימן ע"ז) שדקדק את לשון הגמרא בחולין‪,‬‬
‫שמשמעות דברי רב היא שאין איסור בדבר‪ ,‬ורק‬