Page 162 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ג גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫בסק‬

‫ואם כן היה לו לר' זלמן להימנע מלשום‬ ‫הרמב"ם שהשמיט לתירוץ הגמרא לחלק בין צער‬
‫הדברים על ליבו בכדי שלא יבוא לאיסור נקמה‪.‬‬ ‫הגוף לצער ממון‪.‬‬

‫ויעוין שם בבאר מים חיים שכתב שבשעת‬ ‫ואמנם הסמ"ג (לא תעשה י"ב) ובשערי תשובה‬
‫מעשה החירוף אי אפשר בטבע האדם להיות כאבן‬ ‫(שער ג' אות ל"ח) כתבו שאין איסור נקמה אלא אם‬
‫שאין לה הופכין‪ ,‬אם לא מי שברכו ה' במידות‬ ‫ציערוהו בממונו אך לא אם ציערוהו בגופו‪ ,‬שבזה‬
‫קדושות‪ ,‬אבל אחר שנח מרוגזו אסרה התורה להעיר‬ ‫אין איסור לא תיקום‪ ,‬אלא ממידת חסידות‪,‬‬
‫את רוחו ולנקום ממנו‪ ,‬ואפילו רק לנטור השנאה‬
‫בלב אסור‪ ,‬אלא בהרחב הזמן מעט אחר כך צריך‬ ‫וכפשיטות הגמרא ביומא‪.‬‬
‫לשכוח הדבר מלבו‪ ,‬וייסד דבריו מהחינוך (במצווה‬
‫של"ח)‪ ,‬ומדברי הסמ"ע (בסימן תכ"א ס"ק כ"ד)‪ ,‬יעויין שם‪.‬‬ ‫אך לדינא הסיק החפץ חיים שם‪ ,‬שמכיוון שיש‬
‫בזה מחלוקת בראשונים הוי ספיקא דאוריתא‬

‫לחומרא‪.‬‬

‫תשובה למאמר שפורסם בנושא‬

‫ומאחר שראיתי באחד מכתבי‪-‬העת שהביאו המעשה הנזכר‪ ,‬והכריעו לדינא שר' זלמן נהג‬
‫כשורה‪ ,‬על פי הגמרא בבא מציעא‪ ,‬הנני להביא את תגובתו של הג"ר אוריאל בוקוולד שליט"א‬

‫לדברים‪.‬‬

‫והש"ך מציין בקצרה לעיין בדברי הרשד"ם סימן‬ ‫"עקרונית‪ ,‬אי דיוק קטן בעיתון אינו מצדיק‬
‫רצ"ו‪ ,‬ומה הם דברי המהרשד"ם שהש"ך ראה צורך‬ ‫ביקורת‪ ,‬אמנם כאשר אי הדיוק עלול להתפרש לחנוך‬
‫לציין אליהם‪ ,‬הנה לשון המהרשד"ם‪ ,‬אחר שהעתיק‬ ‫שלילי‪ ,‬ולהתנהגות שלא כדרך התורה‪ ,‬יש הכרח‬
‫המעשה הנזכר סיים "ועתה כל מי שיש לו שכל יוכל‬
‫לשפוט כמה צריך אדם ליזהר שלא לעשות נזק‬ ‫להעיר‪.‬‬
‫לחבירו‪ ,‬אפילו למי שנהג עמו ברמאות‪ ,‬עד שאמרו‬
‫שצריך להודיעו כדי שיבקש בעל הפירות אופן לפנות‬ ‫כי המסר היה בשפת הרחוב‪ :‬אם מישהו יעשה‬
‫אותך "פרייאר" תנקום בו! (זה לא היה כתוב בעתון‪,‬‬
‫פירותיו כדי שלא יגיע לו נזק"!!!‬ ‫ובוודאי אינה כוונת כותב המאמר‪ ,‬אבל מסר זה עלול‬

‫זהו המסר החינוכי האמיתי מהסוגיא‪ ,‬כפי‬ ‫מאד להיות משתמע)‪.‬‬
‫שמתפרשת על ידי רבותינו הראשונים והפוסקים‪,‬‬
‫ההפך הגמור מהמסר העלול להשתמע מהמאמר‬ ‫אמנם כאמור יש כאן אי דיוק משמעותי ביותר‪,‬‬
‫בגמרא לא מבואר שישליכו את היין החוצה‪ ,‬אלא‬
‫בעיתון‪.‬‬ ‫"אפיקתיה ואותביה בשבילא" הוציאה והושיבם‬
‫בשביל‪ ,‬וברא"ש שם מבואר עוד "וצריכה להודיעו‪,‬‬
‫כמובן לאותו נוסע מגיע תשלום הראוי לו כדמי‬ ‫ואם נאנס אחר שהודיעה היא פטורה"‪ ,‬כלומר שאם‬
‫שמירה על פי הכללים שנפסקו להלכה בשולחן‬ ‫לא הודיעה וניזוק היין‪ ,‬היא חייבת לשלם עבור כל‬
‫ערוך‪ ,‬אבל אין שום מקור בהלכה לקנס של דמי‬ ‫נזק‪ ,‬וכן נפסק ברמ"א (חושן משפט סימן שי"ט)‬
‫היתול‪ ,‬ואדרבה יש ללמוד מההלכה את כבוד רכוש‬ ‫ולדעת הסמ"ע‪ ,‬וכן משמע בביאור הגר"א‪ ,‬שכל‬

‫הזולת‪ ,‬אפילו אם הוא איש שהיתל בו "ברמאות"‪.‬‬ ‫הראשונים מודים לזה‪.‬‬