Page 161 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫אסק‬ ‫משה‬ ‫הנמאנ הקסיע‬ ‫מתנת‬

‫נמצא שממקום שבאנו ללמד זכות על ר'‬ ‫מבני העיר שנתמלא ביתו מחבילות בני הכפרים‪,‬‬
‫זלמן‪ ,‬למדנו שההיפך הוא הנכון‪ ,‬ואין כל היתר‬ ‫בדק את החבילות‪ ,‬ומצא שאחת החבילות הוכנסה‬
‫להתנקם בממונו של מי שנהג עמנו שלא כשורה‪.‬‬ ‫אצלו ללא רשות‪ ,‬ולכן הוא השליך את החבילה‬

‫איסור נקמה על צער הגוף‬ ‫לרחובה של עיר‪ ,‬והחבילה ניזוקה מהגשמים‪.‬‬

‫ועד כאן דנו מההיבט הממוני‪ ,‬אבל יש כאן‬ ‫הדברים הגיעו לדין תורה אצל אחד מדיני העיר‪,‬‬
‫צד נוסף והוא מההיבט של איסור "לא תיקום"‪,‬‬ ‫והוא הכריע לפטור את בעל הבית על פי הגמרא‬
‫כי אמנם ציערו את ר' זלמן צער גדול‪ ,‬שהוא נאלץ‬ ‫בבא מציעא הנזכרת‪ ,‬וכששמע על זאת החוות יאיר‬
‫לשמר במהלך כל הטיסה את ספר התורה‪ ,‬ללא‬ ‫הוא ערך תשובה כנגד פסק זה‪ ,‬וטען שבוודאי כיון‬
‫יכולת לנוע‪ ,‬לאכול או לישון במשך שעות רבות‪,‬‬ ‫שבעל הבית לא הודיע על כך לבעל החבילה הוא‬
‫אך אין זה מתיר לנקום על כך‪ ,‬ועליו להעביר‬ ‫נושא באחריות הנזק‪ ,‬והדיין שהורה לא כך הוא‬
‫תאוות הנקמה מליבו‪ ,‬ואף שבגמרא יומא כ"ג‬
‫עמוד א' אמרו משמיה דר' יוחנן משום ר' שמעון‬ ‫טועה בדבר משנה‪.‬‬
‫בן יהוצדק כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר‬
‫כנחש אינו תלמיד חכם והקשו בגמרא והכתיב לא‬ ‫ואמנם אף אם ננקוט כשיטות הראשונים‬
‫תיקום ולא תיטור‪ ,‬ותירצה הגמרא ההוא בממון‬ ‫הסוברים שאין צריך להודיעו‪ ,‬עדיין אין ללמוד‬
‫הוא דכתיב‪ ,‬הרי שאין איסור נקמה אלא כשציערו‬ ‫מכאן אלא שהמרומה שנכפה עליו שמירת הפירות‬
‫אותך בממונך‪ ,‬אבל אם ציערו אותך בגופך‪ ,‬אין‬ ‫או החביות‪ ,‬רשאי להפסיק השמירה‪ ,‬ולהוציאם‬
‫איסור נקמה‪ ,‬וגם כאן הרי ציערו את ר' זלמן צער‬ ‫לרשות הרבים‪ ,‬אבל לעכב הממון עד שיתבע‬
‫פיצויים על הרמאות‪ ,‬זה ודאי לא שמענו‪ ,‬ולכל‬
‫הגוף‪.‬‬
‫השיטות היה אסור לר' זלמן לעשות כן‪.‬‬
‫אך בחינוך (מצוה רמ"א) משמע שנקט‬
‫שתירוץ זה של הגמרא אינו לדינא‪ ,‬שכתב "שלא‬ ‫הזהירות בממון חבירו‬
‫לנקום‪ ,‬כלומר שנמנענו לקחת נקמה מישראל‪,‬‬
‫העניין הוא כגון ישראל שהרע או ציער לחבירו‬ ‫ויעוין בש"ך שציין על הלכה זו לעיין בתשובות‬
‫באחד מכל הדברים‪ ,‬ונוהג רוב בני העולם הוא‬ ‫מהרשד"ם (חלק חושן משפט שאלה רצ"ו)‪ ,‬ובעיון‬
‫שלא יסורו מלחפש אחר מי שהרע להם‪ ,‬עד‬ ‫בתשובה רואים שמהרשד"ם לא הוסיף תוספת‬
‫שיגמלוהו כמעשהו הרע‪ ,‬או יכאיבוהו כמו‬ ‫הלכתית על הנפסק בשולחן ערוך‪ ,‬וכנראה כוונת‬
‫שהכאיבם‪ ,‬ומזה הענין ימנענו השם יתברך באמרו‬ ‫הש"ך להראות לנו את המשך דברי מהרשד"ם‪,‬‬
‫שכתב "ועתה כל מי שיש לו שכל יוכל לשפוט כמה‬
‫לא תקום"‪.‬‬ ‫צריך אדם ליזהר שלא לעשות נזק לחבירו‪ ,‬אפילו‬
‫למי שנהג עמו ברמאות‪ ,‬עד שאמרו שצריך להודיעו‪,‬‬
‫הרי ששיטת החינוך היא שאיסור נקמה הוא‬ ‫כדי שיבקש בעל הפירות אופן לפנות פירותיו כדי‬
‫אף כשציערוהו צער הגוף‪ ,‬וכן הוכיח החפץ חיים‬
‫(בפתיחה לאוין‪ ,‬באר מים חיים אות ח' ט') בדעת‬ ‫שלא יגיע לו נזק"‪.‬‬

‫הרי שמהרשד"ם למד מסוגיא זו חובת‬
‫הזהירות בדיני ממונות שאפילו אם נהגו עמו‬

‫ברמאות‪ ,‬עלינו להשתדל למנוע נזק מהשני‪.‬‬