Page 160 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ג גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫קס‬

‫שהוציא הפירות מביתו חייב להודיע על כך לבעלים‬ ‫ואם כן אף ר' זלמן נהג כשורה במה שעיכב את‬
‫ואם לא הודיע וארע נזק חייב‪ ,‬אך ממידת החסידות‬ ‫הספר תורה עד שיפצוהו‪.‬‬
‫שלפני שמוציאים מביתו יודיע על כך לבית הדין‪,‬‬
‫בכדי למנוע אפשרות שהחביות יינזקו לפני שיספיק‬ ‫חייב להימנע מלהזיק‬
‫להודיע על כך לבעלים‪ ,‬והטעם שאף ממידת‬
‫החסידות לא אמרנו שיודיע על כך לבעלים לפני‬ ‫אבל ברא"ש (בבא מציעא פרק השואל סימן‬
‫שמוציא‪ ,‬ורק אמרו שיודיע על כך לבית הדין‪ ,‬כיון‬ ‫כ"ו) אחר שהעתיק המעשה הנזכר הוסיף "וצריכה‬
‫שבעל הבית חושש שאם הוא יודיע על כך מידית‬
‫לבעל הפירות‪ ,‬הוא בוודאי ימהר להיכנס לביתו‬ ‫להודיעו ואם נאנס אחר שהודיעה היא פטורה"‪.‬‬
‫להוציא את החביות‪ ,‬ובעל הבית אינו מעונין שבעל‬
‫הפירות יכנס לביתו‪ ,‬ולכן לא אמרו אלא שיודיע‬ ‫רואים שהרא"ש אינו מסכים לקביעה זו שניתן‬
‫על כך לבית הדין‪ ,‬ואם לא ירצה לעשות מדת‬ ‫"לנקום" במי שעשה עמך שלא כדין‪ ,‬וכל מה‬
‫חסידות זו להודיע לבית דין‪ ,‬אלא ירצה להתנקם‬ ‫שהותר לאשה‪ ,‬רק להוציא את החביות לסמטה‪,‬‬
‫ממנו ולהוציאן ולהשליכן לשוק יהיה מחויב להודיע‬ ‫אך חייבת להודיע על כך לבעל החביות‪ ,‬ורק אז‬
‫היא נפטרת מהאחריות על החביות‪ ,‬ואם יארע נזק‬
‫לבעל הפירות שיבוא וייקח פירותיו מהשוק‪.‬‬ ‫תיפטר‪ ,‬אבל בלא שתודיע על כך לבעל החביות‪,‬‬
‫אין לה היתר להוציאם מביתה‪ ,‬ואם תוציאם ויארע‬
‫נמצא לדעתם שלכל השיטות אין היתר‬
‫להתנקם ולגרום נזק לפירות שהוכנסו אצלו שלא‬ ‫נזק היא תישא באחריות‪ ,‬ותצטרך לשלם‪.‬‬

‫כדין‪.‬‬ ‫האם יש כאן מחלוקת?‬

‫אבל בקצות החושן הוכיח מהראשונים בסוגיין‬ ‫ובטור (סימן שי"ט) הביא לדברי הרא"ש‪ ,‬ומיד‬
‫שהם סבורים שאין צריך להודיע‪ ,‬יעוין בראב"ד‬ ‫לאחריהם את דברי הרמב"ם‪ ,‬ונראה מלשונו שהוא‬
‫המובא בשיטה מקובצת שכתב שאין צריך להודיעו‬ ‫סובר שהם הולכים בשיטה אחת‪ ,‬ותמה עליו בבית‬
‫"דכיון דשלא כדין עבד וברמאות כאשר עשה כן‬ ‫יוסף שהיה לו להביאם כשיטות חלוקות‪ ,‬כי הרי‬
‫יעשה לו" וכן הוא בריטב"א‪ ,‬ואם כן טוען קצות‬ ‫לרא"ש מחויבים על פי דין להודיע לבעלים‪ ,‬ואילו‬
‫החושן שיתכן שכן היא גם שיטת הרמב"ם‪ ,‬ואין‬
‫לרמב"ם אין כאן אלא מידת חסידות‪.‬‬
‫הכרע דהוא יודה בזה לרא"ש‪.‬‬
‫ואכן בשולחן ערוך הובא דעת הרמב"ם בלבד‪,‬‬
‫אך לדינא נקטו הפוסקים כרמ"א שנוקט כדעת‬ ‫והרמ"א שם הביא שיש אומרים שצריך להודיע‬
‫הרא"ש שמחויב להודיע לבעלים‪ ,‬ונמצא שאין‬ ‫תחילה‪ ,‬ואם נאנסו לאחר שהודיעו פטור‪ ,‬רואים‬
‫שהשולחן ערוך ורמ"א סוברים שיש בזה מחלוקת‬
‫היתר להתנקם בבעל הממון‪.‬‬ ‫רמב"ם ורא"ש‪ ,‬והשולחן ערוך פסק כרמב"ם‪,‬‬
‫שהחיוב להודיע אינו אלא ממידת חסידות‪ ,‬ולא‬
‫טועה בדבר משנה‬ ‫הביא כלל לדעת הרא"ש‪ ,‬והרמ"א פסק כרא"ש‬

‫וכן האריך בזה בשו"ת חות יאיר (סימן קס"ה)‬ ‫שחייב מדינא להודיעו‪.‬‬
‫במעשה שהיה בזמן המלחמה‪ ,‬שבני הכפרים נסו‬
‫לכרך‪ ,‬והעבירו מטלטליהן לבתי בני העיר‪ ,‬ואחד‬ ‫אך הסמ"ע והב"ח נוקטים שאין כאן מחלוקת‪,‬‬
‫וכמשמעות לשון הטור‪ ,‬ולכל השיטות מיד אחר‬