Page 83 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 83

‫פג‬  ‫משה‬  ‫הרכשו האנה‬                            ‫מתנת‬

    ‫ב‪ 	.‬שומעי השיעור‪ :‬לעירייה‪ ,‬שהיא בעצם בעל הרכב וגם המממנת‬
    ‫של הדלק‪ ,‬והרי בלעדי כספם הבחירה של העובד אינה רלוונטית‬

                          ‫ואינה מועילה לבעלי תחנת הדלק במאום‪.‬‬

    ‫ג	‪ .‬מגיד השיעור‪ :‬חלוקה ביניהם‪ .‬גם מכיון ששניהם יצרו את הזכות‬
    ‫של קבלת המתנה‪ ,‬וגם משום שבעלי התחנה רוצים ששניהם‬

                        ‫יהנו‪ ,‬כדי ששניהם ימשיכו לקנות מחברה זו‪.‬‬

             ‫נביא לזה דוגמא ממה שמובא בגמרא וננסה להסיק על פי ההלכה‪:‬‬

         ‫ההוספה למי?‬

‫בדבר שיש לו קצבה‪ ,‬דהיינו כשהמחיר קבוע‪ ,‬משום‬    ‫שנינו בגמרא מסכת כתובות (דף צ"ח עמוד ב')‬
   ‫שיש ספק למי כוונת המוכר ליתן את התוספת‪.‬‬     ‫"כדתניא הוסיפו לו אחת יתירה [השולח שלוחו‬
                                               ‫לשוק לסחורה ולקח בזול‪ .‬רש"י]‪ ,‬הכל לשליח‬
‫אבל הרי"ף (דף נ"ז עמוד ב' בדפי הרי"ף) כתב‪:‬‬     ‫דברי רבי יהודה‪ ,‬רבי יוסי אומר חולקין‪ ,‬והתניא‬
‫"ולמה חולקין השליח עם בעל הבית? הואיל ובאתה‬    ‫רבי יוסי אומר הכל לבעל המעות‪ ,‬אמר רמי בר‬
‫לו הנאה לשליח על ידי בעל הבית חולק עמו"‪ .‬ואם‬   ‫חמא לא קשיא [‪-‬אין כאן סתירה בין הדברים] כאן‬
‫כן יש לנו שתי דעות בראשונים‪ :‬א‪ .‬לרש"י ‪ -‬הטעם‬   ‫[‪-‬שחולקים] בדבר שיש לו קצבה‪ ,‬כאן [‪-‬שהכל‬
‫שחולקים הוא מפני שלא ידוע מה דעתו של הנותן‪,‬‬    ‫לבעל המעות] בדבר שאין לו קצבה"‪ .‬כלומר שיש‬
‫ב‪ .‬להרי"ף ‪ -‬הטעם משום שכל שבאה הנאה על ידי‬     ‫חילוק בדין בין דבר שמחירו קבוע‪ ,‬שבמקרה כזה‬
                                               ‫זה ודאי תוספת‪ ,‬ובזה הדין שחולקים ביניהם את‬
                         ‫השני נהיה עמו שותף‪.‬‬   ‫התוספת‪ ,‬לבין דבר שאין לו מחיר קבוע‪ ,‬שאין זה‬
                                               ‫בגדר הוספה אלא שהוא הוזיל ללוקח את מחיר‬
‫וכתב הר"ן נפקא מינה בין הטעם של הרי"ף‬
‫לטעם של רש"י‪ ,‬במקרה שהמוכר פירש שהוא נותן‬           ‫הדבר‪ ,‬ולכן כל ההוזלה שייכת לבעל המעות‪.‬‬
‫את התוספת לשליח‪ ,‬שלפי רש"י ברור שזה שייך‬
‫לשליח‪ ,‬אבל לשיטת הרי"ף שכל הנאה שאדם נהנה‬      ‫וכמו שפירש רש"י‪" :‬שיש לו קצבה ‪ -‬כגון‬
‫מממון של אחר עליו לחלוק עם בעל הממון את‬        ‫קטנית הנמכר בחנות במידה‪ ,‬מלא כלי בפרוטה‪,‬‬
                                               ‫אם הוסיפו אחת יתירה חולקים‪ ,‬דמתנה הוואי‪ ,‬יש‬
                                       ‫הריוח‪.‬‬  ‫לומר לשליח נתנה ויש לומר לבעל המעות נתנה"‪.‬‬
                                               ‫ולכן בדבר הקצוב חולקים‪" .‬דבר שאין לו קצבה ‪-‬‬
‫להלכה פסק המחבר בשולחן ערוך חושן‬               ‫כגון טלית‪ ,‬חלוק וירק‪ ,‬הנמכרים באומד‪ ,‬פעמים‬
‫משפט סימן קפ"ג סעיף ו' את הדין שבדבר שיש‬       ‫מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום"‪ ,‬ולכן בדבר‬
‫לו קצבה חולק השליח עם בעל המעות‪ ,‬וכתב על‬       ‫שאין לו קצבה "הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה‬
‫זה הרמ"א "מיהו אם אמר המוכר בפירוש שנותן‬       ‫אלא מכר"‪ .‬ומבואר מדבריו שהטעם שחולקים‬
‫לשליח הכל של השליח"‪ ,‬וכתב על זה הש"ך בסעיף‬
‫קטן י"ב‪" :‬תימה שפסק כן בפשיטות‪ ,‬ודעת הרי"ף‬
‫הרא"ש ובעל העיטור שחולקין וכן נראה דעת הר"ן‪.‬‬
   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88