Page 85 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫פה‬ ‫משה‬ ‫הרכשו האנה‬ ‫מתנת‬

‫שנעשה על ידי ממונו]‪ .‬ג‪ .‬דעת התוספות – להיפך‪,‬‬ ‫נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל‬
‫מכיון שזו טעות ואינה קשורה לתשלום של המקח‪,‬‬ ‫המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו‬
‫הרי זה דבר בפני עצמו ואין זה קשור כלל לדמי‬ ‫אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפני עצמו הוא‪,‬‬
‫המקח‪ ,‬ולכן הכל שייך לשליח‪ .‬אלא שאם נתן את‬ ‫תדע דהא סברא היא שאם היה רוצה היה מחזיר‬
‫העודף למשלח אומר הריב"א שהמשלח זכה בזה‪.‬‬ ‫לעובד כוכבים כל מה שהטעהו דזהו תימה למימר‬
‫שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו"‪ ,‬עד כאן לשון‬
‫להלכה – נפסק בשולחן ערוך חושן משפט‬ ‫התוספות‪ .‬והריב"א [הובא במרדכי] הוסיף שהדין‬
‫סימן קפ"ג סעיף ז'‪ :‬שלח שלוחו לקבל מעות‬ ‫של התוספות נאמר רק אם השליח לא החזיר את‬
‫מהעכו"ם וטעה העכו"ם ונתן לו יותר הכל לשליח ‪,‬‬ ‫הכסף העודף למשלח‪ ,‬שבמקרה כזה זכה המשלח‬

‫עכ"ל‪ .‬היינו כשיטת התוספות ‪ -‬שהכל לשליח‪.‬‬ ‫מן ההפקר כי השליח לא נתכוין לזכות בזה‪.‬‬

‫לאור כל זה יתכן שהמתנה שייכת לעובד‪.‬‬ ‫למדנו בתוספות שלוש שיטות‪ :‬א‪ .‬רבינו תם‬
‫בתשובתו הראשונה – סובר שהמקרה הזה דומה‬
‫היות ואע"פ שהתשלום נעשה בכספי המעסיק‪,‬‬ ‫ממש למקרה של הגמרא ואין חילוק בין הוספה‬
‫אבל מכיון שהיוזמה לתדלק במקום זה שמקבלים‬ ‫של המוכר מדעת לבין הוספה שהוסיף בטעות‪,‬‬
‫את המתנה היא של העובד‪ ,‬לכאורה יש לדמות זאת‬ ‫בשני המקרים להלכה חולקים‪ .‬ב‪ .‬רבינו תם לאחר‬
‫לשליח שהטעה את המוכר הגוי שלהלכה הריוח‬ ‫חזרה – חלוק המקרה שהריוח נעשה בטעות של‬
‫המוכר מהמקרה של הגמרא‪ ,‬וכל שנעשה על ידי‬
‫כולו שייך לשליח‪.‬‬ ‫טעות הכל שייך לבעל המעות ואין לשליח חלק‬
‫בריוח הזה‪[ .‬וההסבר‪ :‬במקרה של הגמרא הריוח‬
‫אלא שעדיין יש לדון בזה‪ ,‬שהרי התוספות‬ ‫ניתן לשליח‪ ,‬אלא שמאחר וזה ריוח שנעשה בממון‬
‫כתבו שהטעם שכל הריוח שייך לשליח הוא מכיון‬ ‫של בעל המעות השליח חייב לתת לו חצי מהריוח‪,‬‬
‫שזה דבר נפרד מהתשלום‪ ,‬מעתה יש לנו לדון האם‬ ‫מה שאין כן במקרה של טעות‪ ,‬השליח לא עשה‬
‫גם כאן זה נידון כדבר נפרד; התידלוק זה דבר אחד‪,‬‬ ‫כלום ונמצא שבעל המעות הוא הבעלים על הריוח‬
‫והמתנה זה דבר נוסף‪ ,‬או שזה נחשב הכל אחד‪,‬‬
‫כחלק מהתגמול על התשלום בתידלוק‪ .‬והדבר‬

‫צריך הכרע‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬

‫א‪ .‬שליח שקונה עבור חבירו מוצר והמוכר מוסיף ונותן לו מעבר למחיר הרגיל‪ ,‬במקרה‬
‫שהמחיר הוא קבוע [‪-‬דבר שיש לו קצבה] עליו להתחלק עם המשלח בריוח‪.‬‬

‫ב‪ .‬במקרה והתוספת הוא דבר נפרד מקניה‪ ,‬וכגון שנותר ריוח ע"י פעולה של השליח‪,‬‬
‫להלכה – הריוח כולו של השליח‪.‬‬

‫ג‪ .‬יש לדון בכל מקרה של נתינת בונוס‪ ,‬האם זה נחשב כחלק מהקניה ועליהם להתחלק‪,‬‬
‫או שזה דבר בפני עצמו והריוח כולו לקונה‪.‬‬