Page 81 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 81

‫פא‬  ‫משה‬  ‫הרכשו האנה‬                             ‫מתנת‬

‫מאכל‪ ,‬ואמנם לשיטת הגר"ש שקופ זצ"ל אפשר‬          ‫קוטלר והגרא"מ שך זצוק"ל מבארים שכוונת התוס'‬
‫לחייבו על הנאה כזו‪ ,‬אך לדעת החולקים נראה‬        ‫לחייב רק על ידי מעשיו מכיון שאי אפשר לחייב‬
‫שפטור‪ 1.‬גם בלאו הכי מאחר ואין כאן התנאה לא‬      ‫תשלומים על עצם ההנאה שאין בה ריבוי ממון‪ ,‬רק‬
                                                ‫כאשר נגרם נזק לזה שנהנו ממנו‪ ,‬ולכן אינו חייב רק‬
                        ‫שייך לחייב על ההנאה‪.‬‬    ‫אם ההנאה נעשתה על ידי מעשיו או מעשה בהמתו‪.‬‬
                                                ‫אולם לדעת מרן הגר"ש שקופ זצוק"ל בספרו שערי‬
‫מה שיש עוד לדון‪ ,‬במקרה שהאדם המותקף‬             ‫יושר שער ג' פרק כ"ה אפשר לחייב גם על ההנאה‬
‫עצמו פתח את הארווה‪ ,‬האם חייב לשלם על‬            ‫עצמה ללא ההיזק שהוזק המהנה‪ ,‬אלא שבהנאה זו‬
                                                ‫התנו התוס' שאין לחייב עליה רק אם נעשתה על‬
                                      ‫ההיזק?‬
                                                                   ‫ידי מעשיו או מעשה בהמתו‪.‬‬
‫לכאורה היה נראה שהוא חייב לשלם‪ ,‬כי הרי‬
‫בגמרא בבא קמא שם מפורש שהנרדף עצמו שהזיק‬        ‫במקרה של ההצלה שעל ידי פתיחת הארווה‪,‬‬
‫חייב לשלם על ההיזק‪ ,‬ולא היתה תקנה לפטור רק‬      ‫הרי הנזק לא נגרם על ידי המעשה של הניצול‬
‫אדם אחר שרודף אחר הרודף להציל את הנרדף‪.‬‬         ‫הנהנה‪ ,‬ואם כן לפי כל השיטות אי אפשר לחייבו על‬
‫אבל באמת במקרה שלנו גם אם הנרדף עצמו פתח‬        ‫זה‪ .‬אולם הגר"י זלושינסקי שליט"א דן שאם כוונת‬
‫את דלת הארווה הוא פטור‪ .‬דהנה במסכת בבא‬          ‫השודד היתה לפגוע בגופו של הניצול שייך לחייבו‬
‫קמא דף נ"ה‪ :‬מבואר שהפותח דלת בפני בהמה‪,‬‬         ‫על פי מה שכתבו שם התוס' שבמקרה שתחב לו‬
‫ולא פגע בבהמה עצמה רק פתח את הדלת והיא‬          ‫חבירו מאכל בבית הבליעה אע"פ שאין זה על ידי‬
‫יצאה וניזוקה‪ ,‬פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים‪.‬‬  ‫מעשיו מכל מקום נהנה גופו וחייב‪ ,‬ואם כן הוא הדין‬
‫אם כן גם במקרה זה שהניצול עצמו פתח את דלת‬       ‫במקרה כזה יש לחייבו על הנאת גופו על אף שלא‬
‫הארווה לפני הסוסים אין לחייבו בדיני אדם‪ .‬וצריך‬  ‫נעשתה על ידי מעשיו‪ .‬אך אין הדבר ברור‪ ,‬כי סוף‬
‫לעיין אם הוא חייב בדיני שמים במקרה כזה שהוא‬     ‫סוף לא נתרבה אצלו ממון‪ ,‬ואין המקרה הזה דומה‬
‫לא עשה זאת כדי להזיק אלא להנצל‪ .‬ועיין בזה‬       ‫למי שהאכילוהו בעל כרחו שהרויח אכילת אותו‬

                        ‫לקמן בקונטרס ההצלה‪.‬‬

‫‪ .	1‬א"ה‪ :‬יש להוכיח כצד זה שפטור באופן כזה‪ ,‬מהמקרה המובא במקור הדין בגמרא בבא קמא ובשולחן ערוך הנ"ל‪ ,‬ששם‬
‫באמת מדובר לא רק בהנאה ממונית אלא ברודף להורגו ממש‪ ,‬ומכל מקום לא מוזכר כלל שהניצול מחוייב לשלם לניזק‪,‬‬

                                                  ‫ואדרבה בערוך השולחן סימן ש"פ סעיף ח' כותב בפירוש שפטור‪.‬‬
   76   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86