Page 86 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 86
פו מתנת 'ב נףע משה
עלה ג'
טי ּפ או מתנה או סתם ניצול
הנאה שאדם נהנה מממון של אחר עליו לחלוק עם במקרה והתוספת ניתנה בפירוש לשליח:
בעל הממון את הריוח ,גם במקרה שהמוכר מפרש
שנותן לשליח -על השליח ליתן חצי מזה לבעל ראינו לעיל בעלה א' שהר"ן כותב נפקא מינה
בין הטעם של הרי"ף שהחלוקה היא חיוב של
המעות1. השליח היות ונהנה מממונו של בעל המעות ,לבין
הטעם של רש"י שחולקים מספק מכיון שלא ידוע
גם ראינו שלהלכה אף שהרמ"א כתב שאם אמר למי היתה מיועדת התוספת ,במקרה שהמוכר
המוכר בפירוש שנותן לשליח הכל של השליח, פירש שהוא נותן את התוספת לשליח ,שלפי רש"י
אולם הש"ך השיג עליו ופסק שגם במקרה שהמוכר ברור שזה שייך לשליח ,אבל לשיטת הרי"ף שכל
פירש חייב השליח לחלוק עם בעל המעות.
אבל נראה שיש לחלק גם בדין זה בין המקרים ,וכמו שנראה במקרים הבאים–
א.
יצחק כעובד ב"טכנו ראלקו" סיפק במסגרת
עבודתו ַמק ֶרן וידאו יקר שמחירו כשבעים אלף ,₪
הקונה היה שבע רצון מעבודתו ונתן לו אלף ₪באומרו:
"זה בשבילך".
למי שייך התוספת?
השאלה:
האם אכן הוא יכול לשלשל את מלא הסכום לכיסו ,או שצריך לשתף את החברה ב"רוחיו"?
דין זה תלוי בספק שכתבנו לעיל עלה ב' בסופו מתי על מקרה כזה דיברו הרמ"א והש"ך ,וראינו
נחשב הכל כנתינה אחת ואז שייכים דינים אלו, שלהלכה שפוסקים כהרי"ף וגם במקרה שפירש
ומתי זה נחשב כדבר בפני עצמו ובכל מקרה זה שייך הנותן שנותן לשליח עליו לחלוק עם בעל המעות,
ולכן צריך לתת חמש מאות ₪לחברה[ .רק שעדיין
לשליח – העובד].
.1א"ה :לכאורה נראה מזה שלשיטת הרי"ף בכל מקרה הריוח שייך לשליח ,אלא שהוא מחוייב לבעל המעות חצי מהריוח,
ולא שמלכתחילה חצי שייך לבעל המעות ,ויתכן נפקא מינה במקרה שיש לשליח חוב קודם לאדם אחר ואין לו עוד כסף
לשלם את חובו ,דלפי הרי"ף נמצא שהוא קודם לבעל המעות ,וצ"ע שלא מצינו כן בפוסקים להלכה.
