Page 137 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 137
מתנת חוטיבה משה קלז
ג .נתנו אחרים לאשה תכשיטים במתנה הבעל רשאי למכור אותם לצורך פרנסתו,
והקרן יהיה של האשה והרווחים יהיו של הבעל( ,עלה ב').
ד .ההיתר למכור לצורך פרנסה אינו אלא אם הבעל נהיה עני ,אבל אין היתר
למכור את התכשיטים של האשה לצורך הרחבת העסקים( ,עלה ג').
ה .לאור זאת תכשיטים שהבעל רק העמיד אותם לשימוש של אשתו ,אבל הוא
לא נתן לה אותם ,ממילא ברור שהתגמולים שניתנו בגינם מהביטוח שייכים
לבעל ,כי הרי הוא גם שילם על הביטוח ,והוא גם הבעלים של התכשיטים,
וממילא מר אלברט לא היה זקוק לאישור של רעיתו בכדי להשתמש בכסף
להשקעות.
ו .אבל תכשיטים שהיו שיכים לאשה ,כגון תכשיטים שהבעל נתן לרעיתו במתנה
החלטית ,או תכשיטים שאחרים נתנו לה ,בזה מאחר ומצד אחד הבעל שילם
על הביטוח ,ומצד שני התכשיטים היו של האשה ,אם כן הרי זה דומה לנידון
שהארכנו אודותיו בשריג א' ,בראובן שביטח את ביתו של שמעון שהתחבטו
דייני בראד למי שייכים תגמולי הביטוח ,ולכן הם הטילו פשרה ששליש יהיה
שייך לראובן ושני שליש לשמעון שהינו בעל הנכס ,ולפי זה גם תגמולי הביטוח
יחולקו בין מר אלברט לרעיתו.
ז .אך צידדנו שלדברי האור שמח (הלכות שכירות פרק ה' הלכה ו') שביאר
שהתגמולים של רוכש הפוליסה מכיון שההגיון אומר שהוא לא שילם על
הפוליסה בכדי להעניק את הכסף לבעלים של הדירה ,אם כן יהיה הדין שונה
כאשר בעל שילם על ביטוח של התכשיטים של רעיתו ,כי במקרה כזה ההגיון
אומר שמטרת הביטוח היתה בכדי רכוש בתגמולים תכשיטים חילופיים,
וממילא במקרה זה התגמולים יהיו של האשה.
ח .וממילא באופנים שהתגמולים הינם של האשה אם כן מר אלברט היה זקוק
להסכמתה בכדי להשתמש בכסף ,ומכיון שההסכמה הותנתה בכך שמר
אלברט יפצה את רעיתו בכפול תכשיטים ,אם כן עליו לעמוד בהתחייבותו,
והתבאר שכסף זה אין דינו כנכסי מילוג שהבעל רשאי להשקיע אותם וליטול
את הרווחים ,אלא מכיון שהבעל שילם על הפוליסה אם כן דין כספים אלו כדין
מתנה שהבעל נתן לרעיתו ,שהם שלה בהחלט.
ט .אך מאידך התלבטנו האם ההתחייבות של מר אלברט היתה בתוקף גם
ביחס לשימוש בכסף ,כי אולי הוא התחייב כן לרעיתו רק באם הוא ישתמש
בתכשיטים עצמם ,אבל על שימוש בכספים של רעיתו הוא לא התחייב לה על
כפול תכשיטים.
