Page 129 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 129

‫מתנת חוטיבה משה טכק‬

‫שבנדון זה התכשיטים הם שנתן הבעל לאשתו‬            ‫למכור אותם אף לצורך פרנסתו‪ ,‬כי הרי מקור שתי‬
‫דרך מתנה‪ ,‬שודאי הבעל שנתן לאשתו מתנה גמורה‬       ‫ההלכות הללו הוא משו"ת הרי"ף‪ ,‬והרי"ף תלה את‬
‫מתנה היא ואין שמין לה‪ ,‬שכן כתבו בשם הגאונים‬
‫ז"ל‪ ,‬ואם כן כשחתן נותן התכשיטין לכלה‪ ,‬ומכריז‬                          ‫שתי ההלכות הללו זה בזה‪.‬‬
‫ע"י שלוחו זאת החגורה נותן החתן לכלה‪ ,‬והיא‬
‫מקבלת אותם‪ ,‬הרי קנאתם במשיכה‪ ,‬ומפני מה לא‬                  ‫החזרת התכשיטים‬
‫תקנה אותם האשה‪ ,‬ואני אומר‪ ,‬מה שכתבו בשם‬
‫הגאונים ז"ל אמת הוא‪ ,...‬וכל זה אמת ונכון‪ ,‬אבל‬    ‫ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן צ"ט סעיף‬
‫אין דבריהם אלא בנותן קרקע‪ ,‬או מעות‪ ,‬או אפילו‬     ‫ב') נפסק "הנותן מתנה לאשתו‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫שאר מטלטלין‪ ,‬שאינן לא מלבושים ולא תכשיטים‬        ‫מגרשה מדעתו‪ ,‬זכתה במתנתה"‪ ,‬וכתב על זאת‬
‫ללבוש ולהתנאות בהן‪ ,...‬אבל החתן הנותן סבלונות‬    ‫הרמ"א "נראה לי כאן טעות‪ ,‬אלא כך ראוי להיות‪,‬‬
‫תכשיטי כסף וזהב לכלה להתנאות בהן‪ ,‬בין שנתנן‬      ‫אף על פי שמגרשה שלא מדעתה‪ ,‬כגון שסרחה עליו‪,‬‬
‫בשעת נשואין בין קודם לכן בעודה ארוסה‪ ,‬אין זה‬     ‫אפילו הכי מתנתו שלה‪ ,‬והוא הדין לאלמנה שנוטלת‬
‫מתנה גמורה‪ ,‬ואף על פי ששולח ומכריז זה נותן החתן‬  ‫מתנה‪ ,‬כל שאינן דברים שהם מלבושים או תכשיטים‬
‫לכלה‪ ,‬אין הכוונה למתנה גמורה"‪ ,‬ומשמע מדבריו‬      ‫העשוים להתנאות בהם"‪ ,‬מבואר ברמ"א שכאשר‬
‫שאילו היה החתן נותן את התכשיטים במתנה‬            ‫האשה התאלמנה או התגרשה היא נוטלת עמה את‬
‫גמורה הם היו שלה בהחלט‪ ,‬אלא שניכרים הדברים‬       ‫המתנות שהיא קבלה מבעלה‪ ,‬כי הרי הם שלה‪ ,‬פרט‬
‫שהחתן לא התכוון לתת את התכשיטים לכלה‬             ‫לבגדים ולתכשיטים שהם לא ניתנו לה על ידי הבעל‬
‫במתנה החלטית‪ ,‬אלא הוא נתן לה את התכשיטים‬         ‫במתנה גמורה אלא רק בכדי שתתנאה בהן כל עוד‬
                                                 ‫הם חיים ביחד‪ ,‬ולכן כשהבעל גירש אותה או שהוא‬
              ‫רק בכדי שהיא תתנאה בהם לפניו‪.‬‬      ‫מת‪ ,‬עליה להחזיר את בגדיה ואת תכשיטיה לבעל‬
                                                 ‫או ליורשיו‪ ,‬ומתבאר מהלכה זו שהתכשיטים אינם‬
 ‫הבעל אינו רשאי למכור תכשיטי האשה‬                ‫של האשה‪ ,‬ולכן אם הבעל גירש את אשתו או‬
                                                 ‫שהוא מת על האשה להשיב את התכשיטים שלה‪.‬‬
‫כך שמתבאר שישנם בתכשיטי האשה שתי‬
‫קטגוריות‪ ,‬יש תכשיטים שהבעל לא נתן לה אותם‬        ‫ובהכרח צריך לומר שגם כאן לא מדובר שהבעל‬
‫אלא בכדי שתשתמש בהם‪ ,‬והתכשיטים הללו הינם‬         ‫נתן לאשתו את התכשיטים באופן החלטי‪ ,‬כי הרי‬
‫רכוש של הבעל‪ ,‬ולכן בעלי החובות זכאים לגבות‬       ‫התבאר מדברי הפוסקים (דרכי משה בחושן משפט‬
‫מהן את חובותיו של הבעל‪( ,‬שולחן ערוך חושן‬         ‫סימן צ"ז אות ז' בשם המרדכי) שאם הבעל נתן‬
‫משפט סימן צ"ז סעיף כ"ו) ולאחר פטירת הבעל‬         ‫לאשה את המתנה באופן החלטי המתנה שלה‪ ,‬אלא‬
‫או אם הוא גירש את אשתו על האשה להשיב את‬          ‫גם כאן מדובר שהבעל רק העמיד את התכשיטים‬
‫התכשיטים‪( ,‬שולחן ערוך אבן העזר סימן צ"ט סעיף‬     ‫לשימושה של רעיתו‪ ,‬ולכן כאשר הבעל מת או‬
‫ב')‪ ,‬ומפני כן גם הבעל רשאי למכור את התכשיטים‬     ‫שהוא גירש אותה‪ ,‬ממילא התכשיטים חוזרים לבעל‬
‫הללו לצורך פרנסתו‪ ,‬כמו שנפסק בשולחן ערוך‬
                                                                                    ‫או ליורשיו‪.‬‬
                  ‫(אבן העזר סימן צ' סעיף ט"ו)‪.‬‬
                                                               ‫סבלונות‬
‫אבל תכשיטים שהאשה קיבלה מהבעל במתנה‬
‫החלטית והינם רכוש האשה‪ ,‬ומחמת כן כתב הדרכי‬       ‫וכן מתבאר מדברי שו"ת הריב"ש (סימן ש"א)‬
                                                 ‫שהינם מקור הפסיקה הנזכרת‪" ,‬גם מה שאמרת‬
   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134