Page 129 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת חוטיבה משה טכק‬

‫שבנדון זה התכשיטים הם שנתן הבעל לאשתו‬ ‫למכור אותם אף לצורך פרנסתו‪ ,‬כי הרי מקור שתי‬
‫דרך מתנה‪ ,‬שודאי הבעל שנתן לאשתו מתנה גמורה‬ ‫ההלכות הללו הוא משו"ת הרי"ף‪ ,‬והרי"ף תלה את‬
‫מתנה היא ואין שמין לה‪ ,‬שכן כתבו בשם הגאונים‬
‫ז"ל‪ ,‬ואם כן כשחתן נותן התכשיטין לכלה‪ ,‬ומכריז‬ ‫שתי ההלכות הללו זה בזה‪.‬‬
‫ע"י שלוחו זאת החגורה נותן החתן לכלה‪ ,‬והיא‬
‫מקבלת אותם‪ ,‬הרי קנאתם במשיכה‪ ,‬ומפני מה לא‬ ‫החזרת התכשיטים‬
‫תקנה אותם האשה‪ ,‬ואני אומר‪ ,‬מה שכתבו בשם‬
‫הגאונים ז"ל אמת הוא‪ ,...‬וכל זה אמת ונכון‪ ,‬אבל‬ ‫ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן צ"ט סעיף‬
‫אין דבריהם אלא בנותן קרקע‪ ,‬או מעות‪ ,‬או אפילו‬ ‫ב') נפסק "הנותן מתנה לאשתו‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫שאר מטלטלין‪ ,‬שאינן לא מלבושים ולא תכשיטים‬ ‫מגרשה מדעתו‪ ,‬זכתה במתנתה"‪ ,‬וכתב על זאת‬
‫ללבוש ולהתנאות בהן‪ ,...‬אבל החתן הנותן סבלונות‬ ‫הרמ"א "נראה לי כאן טעות‪ ,‬אלא כך ראוי להיות‪,‬‬
‫תכשיטי כסף וזהב לכלה להתנאות בהן‪ ,‬בין שנתנן‬ ‫אף על פי שמגרשה שלא מדעתה‪ ,‬כגון שסרחה עליו‪,‬‬
‫בשעת נשואין בין קודם לכן בעודה ארוסה‪ ,‬אין זה‬ ‫אפילו הכי מתנתו שלה‪ ,‬והוא הדין לאלמנה שנוטלת‬
‫מתנה גמורה‪ ,‬ואף על פי ששולח ומכריז זה נותן החתן‬ ‫מתנה‪ ,‬כל שאינן דברים שהם מלבושים או תכשיטים‬
‫לכלה‪ ,‬אין הכוונה למתנה גמורה"‪ ,‬ומשמע מדבריו‬ ‫העשוים להתנאות בהם"‪ ,‬מבואר ברמ"א שכאשר‬
‫שאילו היה החתן נותן את התכשיטים במתנה‬ ‫האשה התאלמנה או התגרשה היא נוטלת עמה את‬
‫גמורה הם היו שלה בהחלט‪ ,‬אלא שניכרים הדברים‬ ‫המתנות שהיא קבלה מבעלה‪ ,‬כי הרי הם שלה‪ ,‬פרט‬
‫שהחתן לא התכוון לתת את התכשיטים לכלה‬ ‫לבגדים ולתכשיטים שהם לא ניתנו לה על ידי הבעל‬
‫במתנה החלטית‪ ,‬אלא הוא נתן לה את התכשיטים‬ ‫במתנה גמורה אלא רק בכדי שתתנאה בהן כל עוד‬
‫הם חיים ביחד‪ ,‬ולכן כשהבעל גירש אותה או שהוא‬
‫רק בכדי שהיא תתנאה בהם לפניו‪.‬‬ ‫מת‪ ,‬עליה להחזיר את בגדיה ואת תכשיטיה לבעל‬
‫או ליורשיו‪ ,‬ומתבאר מהלכה זו שהתכשיטים אינם‬
‫הבעל אינו רשאי למכור תכשיטי האשה‬ ‫של האשה‪ ,‬ולכן אם הבעל גירש את אשתו או‬
‫שהוא מת על האשה להשיב את התכשיטים שלה‪.‬‬
‫כך שמתבאר שישנם בתכשיטי האשה שתי‬
‫קטגוריות‪ ,‬יש תכשיטים שהבעל לא נתן לה אותם‬ ‫ובהכרח צריך לומר שגם כאן לא מדובר שהבעל‬
‫אלא בכדי שתשתמש בהם‪ ,‬והתכשיטים הללו הינם‬ ‫נתן לאשתו את התכשיטים באופן החלטי‪ ,‬כי הרי‬
‫רכוש של הבעל‪ ,‬ולכן בעלי החובות זכאים לגבות‬ ‫התבאר מדברי הפוסקים (דרכי משה בחושן משפט‬
‫מהן את חובותיו של הבעל‪( ,‬שולחן ערוך חושן‬ ‫סימן צ"ז אות ז' בשם המרדכי) שאם הבעל נתן‬
‫משפט סימן צ"ז סעיף כ"ו) ולאחר פטירת הבעל‬ ‫לאשה את המתנה באופן החלטי המתנה שלה‪ ,‬אלא‬
‫או אם הוא גירש את אשתו על האשה להשיב את‬ ‫גם כאן מדובר שהבעל רק העמיד את התכשיטים‬
‫התכשיטים‪( ,‬שולחן ערוך אבן העזר סימן צ"ט סעיף‬ ‫לשימושה של רעיתו‪ ,‬ולכן כאשר הבעל מת או‬
‫ב')‪ ,‬ומפני כן גם הבעל רשאי למכור את התכשיטים‬ ‫שהוא גירש אותה‪ ,‬ממילא התכשיטים חוזרים לבעל‬
‫הללו לצורך פרנסתו‪ ,‬כמו שנפסק בשולחן ערוך‬
‫או ליורשיו‪.‬‬
‫(אבן העזר סימן צ' סעיף ט"ו)‪.‬‬
‫סבלונות‬
‫אבל תכשיטים שהאשה קיבלה מהבעל במתנה‬
‫החלטית והינם רכוש האשה‪ ,‬ומחמת כן כתב הדרכי‬ ‫וכן מתבאר מדברי שו"ת הריב"ש (סימן ש"א)‬
‫שהינם מקור הפסיקה הנזכרת‪" ,‬גם מה שאמרת‬