Page 128 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫חכק‬

‫רשאי לגבות את חובו מהתכשיטים שהבעל נתן‬ ‫החול‪ ,‬אבל בגדי שבת ומועד גובה אותן בעל חוב‪ ,‬ואין‬
‫לאשתו במתנה החלטית‪ ,‬כי התכשיטים הללו אינם‬ ‫צריך לומר אם היו בהן טבעות וכלי זהב או כסף שהכל‬
‫של הבעל אלא של האשה‪ ,‬ודברי המרדכי הובאו‬ ‫לבעל חובו"‪ ,‬מבואר ברמב"ם שאם יש צורך גובים‬
‫להלכה בסמ"ע (שולחן ערוך חושן משפט סימן‬ ‫את הפרעון לחובותיו של הבעל גם מבגדי השבת‬
‫צ"ז ס"ק ס"ג)‪ ,‬ומטעם זה כתב הגאון רבינו יהונתן‬ ‫ומהתכשיטים של אשתו של הלוה‪ ,‬ודברי הרמב"ם‬
‫אייבשיץ זצ"ל באורים ותומים (אורים ס"ק ס"ח)‬ ‫צוטטו להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן צ"ז‬
‫שאף עתה כאשר המלוה דורש את התכשיטים‬ ‫סעיף כ"ו)‪ ,‬ולאחר המילים "אבל בגדי שבת ומועד‬
‫כפריעה לחוב‪ ,‬יהיה הבעל רשאי להעניק לאשתו‬ ‫גובה אותן בעל חוב"‪ ,‬לפני המילים "ואין צריך לומר‬
‫את תכשיטיה במתנה מוחלטת‪ ,‬ובכך הוא ימנע‬ ‫אם היו בהן טבעות וכלי זהב וכסף"‪ ,‬הוסיף הרמ"א‬
‫מהמלוה את האפשרות לגבות את התכשיטים‪ ,‬כי‬ ‫"ויש חולקים"‪ ,‬וכתב הסמ"ע (ס"ק ס"ב) שמכך‬
‫מרגע זה שהבעל נתן לאשתו את התכשיטים הם‬ ‫שהרמ"א כתב את דעת החולקים לאחר ההלכה‬
‫כבר לא של הבעל אלא של האשה‪ ,‬ולכן לא ניתן‬ ‫שבעל חוב גובה מבגדי שבת‪ ,‬אך לפני ההלכה‬
‫שהוא גם גובה מהתכשיטים‪ ,‬הרי שהרמ"א הכריע‬
‫לגבות מהתכשיטים הללו פרעון לחוב של הבעל‪.‬‬ ‫כשיטות הסוברות שאף שמבגדי שבת המלוה לא‬
‫גובה‪ ,‬אבל מהתכשיטים אף לדבריהם בעל חוב‬
‫והרי"ף בשו"ת (סימן ר"ט) כתב "כלי זהב‬ ‫גובה‪ ,‬וכמו שכתב הבית יוסף בשם הריב"ש (סימן‬
‫ובדולח אדם קונה על דעת שתתקשט אשתו בהם‪,‬‬ ‫ש"א)‪ ,‬וזה שלא כמבואר בדרכי משה (טור חושן‬
‫ואם הוצרך יתפרנס מהם‪ ,...‬הלכך בעל חוב גובה‬ ‫משפט סימן צ"ז אות ז') בשם המרדכי (כתובות‬
‫מכלי זהב ובדולח"‪ ,‬ומבואר מדברי הרי"ף שההלכה‬ ‫סימן קע"ב) שאין הבעל חוב גובה מהתכשיטים של‬
‫שהבעל חוב גובה מהתכשיטים של האשה‪ ,‬וההלכה‬
‫שהבעל רשאי למכור את התכשיטים של האשה‬ ‫אשת הלוה‪.‬‬
‫לצורך פרנסתו שורשם אחד הוא‪ ,‬והיינו שמכיון‬
‫שהבעל לא נתן לאשתו את התכשיטים במתנה‬ ‫ומנידון זה מתבאר שהדבר ברור שהתכשיטים‬
‫החלטית אלא בכדי שתתקשט בהם לכן הוא רשאי‬ ‫שייכים לבעל‪ ,‬אלא שבזאת נחלקו הפוסקים‪ ,‬שיש‬
‫למכור אותם לצורך פרנסתו‪ ,‬ומטעם זה המלוה‬ ‫הסוברים שבגין כך הבעל חוב רשאי לגבות את‬
‫התכשיטים בחובו‪ ,‬ויש הסוברים שכשם שאין הבעל‬
‫רשאי לגבות מהם את חובו של הבעל‪.‬‬ ‫חוב רשאי להותיר את משפחתו של הלוה ללא‬
‫בגדים‪ ,‬כך עליו להותיר להם את תכשיטיהם‪ ,‬אבל‬
‫ולפי זה מאחר והתבאר שהבעל חוב רשאי‬ ‫מבחינה משפטית התכשיטים הינן רכוש של הבעל‪.‬‬
‫לגבות רק מהתכשיטים הללו שהבעל לא נתנם‬
‫לאשה במתנה החלטית‪ ,‬אלא רק בכדי שתשתמש‬ ‫מתנה החלטית‬
‫בהן‪ ,‬אבל תכשיטים שהבעל נתן לאשה במתנה‬
‫החלטית הינם של האשה‪ ,‬וממילא הבעל חוב‬ ‫אך כבר כתב הדרכי משה (חושן משפט סימן‬
‫אינו רשאי לגבות מהם את החוב שהבעל חייב‬ ‫צ"ז אות ז') בשם המרדכי (כתובות סימן קע"ב) שכל‬
‫לו‪ ,‬ואם כן גם ההלכה שמתירה לבעל למכור‬ ‫זה רק ביחס לתכשיטים שהבעל העמיד לשימושה‬
‫את התכשיטים של אשתו‪ ,‬אין זאת אלא באותם‬ ‫של אשתו‪ ,‬שבאלו על פי דין הבעל הוא הבעלים של‬
‫תכשיטים שהבעל נתן לאשתו רק בכדי שתתנאה‬ ‫התכשיטים‪ ,‬ואילו לאשה יש בתכשיטים האלו רק‬
‫בהן‪ ,‬אבל התכשיטים שהבעל נתן לאשתו במתנה‬ ‫זכות להשתמש בהם‪ ,‬אבל אין המלוה של הבעל‬
‫החלטית הינם של האשה‪ ,‬וממילא הבעל אינו רשאי‬