Page 368 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫ב"י גישר ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫שסח‬

‫ואם ראובן כתב את שטר הפרוזבול בכ"ט באלול‬ ‫לבבך בליעל לאמר‪ ,‬קרבה שנת השבע שנת השמטה‬
‫בבוקר‪ ,‬ולאחר מכן ראובן הלווה כסף לשמעון‪ ,‬אזי‬ ‫ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו‪ ,‬וקרא עליך אל‬
‫הפרוזבול שנכתב בבוקר אינו יעיל‪ ,‬מכיון שההלוואה‬ ‫ה' והיה בך חטא‪ :‬נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו‪,‬‬
‫נעשתה לאחר כתיבת הפרוזבול‪ ,‬וצריך לחזור‬ ‫כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל‬

‫ולכתוב שטר פרוזבול חדש בפני שלושה אנשים‪.‬‬ ‫משלח ידך"‪.‬‬

‫וכל זה לדעת רוב הראשונים‪ ,‬אבל לדעת הרא"ש‬ ‫אך כשהלל ראה שלמרות ציווי התורה היו‬
‫שהשביעית משמטת כבר בתחילתה‪ ,‬אם כן יש צורך‬ ‫שנמנעו מלהלוות זה לזה בגלל החשש של השמטת‬
‫לכתוב פרוזבול כבר בערב ראש השנה של תחילת‬ ‫כספים‪ ,‬הוא ראה לנכון לתקן את תקנת פרוזבול‪,‬‬
‫שנת השמיטה‪ ,‬ואם לא כתבו אז פרוזבול‪ ,‬אם כן הלווה‬ ‫[ובגיטין דף ל"ו עמוד ב' פירש רב חסדא‪ ,‬שהשם‬
‫יכול לטעון שהוא המוחזק בכסף‪ ,‬ומכיון שלדעת‬ ‫פרוזבול מורכב משלושה מילים‪ :‬פרוס‪ ,‬בולי‪ ,‬ובוטי‪,‬‬
‫הרא"ש החוב כבר נשמט בתחילת שנת השמיטה‪,‬‬ ‫שפרושם הוא‪ ,‬פרוז‪-‬תקנה‪ ,‬בולי‪-‬עשירים‪ ,‬בוטי‪-‬‬
‫עניים‪ ,‬כלומר שהלל תיקן תקנה שהיא הן לטובת‬
‫ממילא הוא לא מחויב להשיב את ההלוואה‪.‬‬ ‫העשירים‪ ,‬שלא יכשלו באיסור‪ ,‬והן לטובת העניים‬
‫שהעשירים ילוו להם כסף]‪ ,‬ותקנה זו מאפשרת‬
‫ולפי כל המבואר נמצא שמומלץ לעשות שטר‬ ‫לתבוע את פירעון החוב‪ ,‬באמצעות מסירת החובות‬
‫פרוזבול הן בערב ראש השנה של תחילת שנת‬ ‫לבית דין‪ ,‬ולכן צריך לכתוב את שטר הפרוזבול בפני‬
‫השמיטה‪ ,‬והן בערב ראש השנה של סיום שנת‬ ‫שלשה שהם כבית דין אקראי לצורך ענין זה‪ ,‬ויש‬
‫השמיטה‪ ,‬ובשים לב שלאחר כתיבת הפרוזבול לא‬ ‫הסבורים שצריכים לכתוב את הפרוזבול דווקא לפני‬
‫בית דין של מומחים‪[ ,‬עיין בזה שולחן ערוך חושן‬
‫נוספו לו עוד בעלי חובות‪.‬‬
‫משפט סימן ס"ז סעיף י"ח‪ ,‬וברמ"א שם]‪.‬‬
‫רוח חכמים נוחה הימנו‬
‫אך כמבואר שם בגמרא‪ ,‬תקנה זו יעילה רק‬
‫ולמרות שעל פי דין תורה אם עברה שנת שמיטה‬ ‫בזמן הזה ששמיטת כספים הינה מדרבנן‪ ,‬אולם‬
‫על החוב‪ ,‬הלווה אינו חייב להשיב את החוב‪ ,‬אך‬ ‫בזמן ששמיטת כספים היתה מהתורה‪ ,‬אז לא היתה‬
‫כמפורש במשנה בסוף מסכת שביעית "המחזיר חוב‬
‫בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו"‪ ,‬כלומר שהאיסור‬ ‫עוזרת תקנת פרוזבול‪.‬‬
‫הוא רק לתבוע את החוב‪ ,‬אבל אם הלווה מחזיר את‬
‫החוב מיוזמתו אין כל איסור למלוה ליטול ממנו את‬ ‫מועד כתיבת הפרוזבול‬
‫הכסף‪ ,‬ואדרבה רוח חכמים נוחה ממי שפורע חובות‬
‫ומכיון שהזמן שבו השביעית משמטת את‬
‫שעברה עליהם שמיטה‪.‬‬ ‫החובות זה בסיום שנת השמיטה‪ ,‬לכן מועד כתיבת‬
‫שטר הפרוזבול הוא בערב ראש השנה של סיום‬
‫החיוב ליידע את הלווה‬ ‫שנת השמיטה‪ ,‬וכמקובל שלאחר תפילת שחרית‬
‫כשעושים התרת נדרים לפני שלשה אנשים שהם‬
‫אלא שמוטל על המלווה ליידע את הלווה‬ ‫במעמד של בית‪-‬דין מזדמן‪ ,‬אז גם כותבים בפני‬
‫שמכיון שעבר על החוב שנת השמיטה לכן על פי דין‬
‫תורה הוא אינו מחויב להחזיר לו את החוב‪ ,‬וכמבואר‬ ‫הרכב זה של בית הדין את שטר הפרוזבול‪.‬‬
‫בגיטין (דף ל"ז עמוד ב') "המחזיר חוב לחבירו בשביעית‪,‬‬