Page 367 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה שסז‬

‫שיטת הרא"ש‬ ‫ל"ו עמוד ב') "תקינו רבנן דתשמט‪ ,‬זכר לשביעית"‬
‫[רבנן תיקנו שגם בזמן הזה תהיה נוהגת שמיטת‬
‫אמנם דעת הרא"ש היא שאף במשך שנת‬ ‫כספים‪ ,‬וזאת זכר לשביעית]‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם‬
‫השמיטה יש איסור לתבוע את הלווים‪( ,‬רא"ש גיטין‬ ‫(הלכות שמיטה ויובל פרק ט' הלכה ג') "ומדברי סופרים‬
‫פרק ד' סימן כ')‪ ,‬ויש הסבורים שאף לשיטת הרא"ש‬ ‫שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום‪,‬‬
‫אין איסור במהלך שנת השמיטה אלא על תביעת‬ ‫ואף על פי שאין היובל נוהג‪ ,‬כדי שלא תשתכח תורת‬
‫חובות מלפני שנת השמיטה‪ ,‬אבל חובות שנהיו‬ ‫שמיטת הכספים מישראל"‪ ,‬כלומר שחכמינו זכרונם‬
‫במהלך שנת השמיטה אין איסור לתובעם עד סוף‬ ‫לברכה לא רצו שתשכח תורת שמיטת כספים‪,‬‬
‫שנת השמיטה‪( ,‬ב"ח חושן משפט סימן ס"ז)‪ ,‬אמנם הקרבן‬ ‫ולכן הם תיקנו ששמיטת כספים תהיה נוהגת גם‬
‫נתנאל (על דברי הרא"ש בגיטין שם אות א') סבור שלשיטת‬
‫הרא"ש אסור לתבוע במהלך שנת השמיטה אף‬ ‫בזמן הזה‪.‬‬

‫חובות שנהיו בשנה זו‪.‬‬ ‫השביעית משמטת בסופה‬

‫אך רוב הראשונים חולקים על הרא"ש והם‬ ‫מזה שכתוב בפסוק הנזכר (דברים פרק ט"ו פסוק א')‬
‫סבורים כשיטת הרמב"ם ששמיטה משמטת רק‬ ‫"מקץ שבע שנים"‪ ,‬לומדת הגמרא (ערכין דף כ"ח עמוד‬
‫בסופה‪ ,‬ובמהלך שנת השמיטה אין כל איסור‬ ‫ב') שהשמיטה משמטת בסופה‪ ,‬ומפני כן במשך כל‬
‫לתבוע הן את החובות שנצברו לפני השמיטה‪ ,‬והן‬ ‫שנת השמיטה ניתן לתבוע את החובות‪ ,‬אך ברגע‬
‫את החובות שנהיו במהלך שנת השמיטה‪[ ,‬וכן דעת‬ ‫ששקעה החמה של מוצאי שנת השמיטה‪ ,‬השמיטה‬
‫הרשב"א בתשובות (חלק ב' סימן שי"ד)‪ ,‬וכן הוא ברמב"ן‬ ‫משמטת את החובות‪ ,‬ומי שלא הספיק לקבל את‬
‫(דברים ט"ו א')‪ ,‬ועוד ראשונים]‪ ,‬וכן העיקר להלכה‪ ,‬וכמו‬ ‫פירעון החוב במהלך שנת תשס"ט ‪ -‬שנת השמיטה‪,‬‬
‫החל מראש השנה תש"ע הוא לא יוכל לתבוע‬
‫שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן ס"ז סעיף ל')‪.‬‬ ‫מהלווים שיפרעו לו את החובות שזמן פירעונם היה‬

‫תקנת פרוזבול‬ ‫לפני תום שנת השמיטה‪.‬‬

‫אמנם הלכה זו של שמיטת כספים עלולה לגרום‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ט' הלכה‬
‫שלקראת שנת השמיטה אנשים יחדלו מלהלוות‬ ‫ד') "אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה [הזמן‬
‫כסף לנצרכים‪ ,‬וזאת מחמת החשש שהלווה לא‬ ‫של הפקעת החובות הוא בסוף שנת השמיטה]‪,‬‬
‫יפרע את הכסף עד סוף שנת השמיטה והחוב ירד‬ ‫לפיכך הלווה את חברו בשביעית עצמה גובה חובו‬
‫לטמיון‪ ,‬ומפני כן עלול להיות שהאנשים ימנעו‬ ‫כל השנה‪ ,‬וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של‬
‫מלכתחילה להלוות כסף זה לזה‪ ,‬אך התנהגות זאת‬ ‫מוצאי שביעית אבד החוב [ומפני זה יהודי שהלווה‬
‫כבר נצפתה בתורה ונאסרה באיסור חמור‪ ,‬וכמו‬ ‫לחברו כסף בשנת השמיטה‪ ,‬הוא יכול לתבוע אותו‬
‫שכתוב בחומש דברים (פרק ט"ו‪ ,‬ז'‪-‬י') "כי יהיה בך אביון‬ ‫עד פרוס ראש השנה של סיום שנת השמיטה‪ ,‬וזאת‬
‫מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נתן‬ ‫מכיון שרק בסיום שנת השמיטה החובות פוקעים‪,‬‬
‫לך‪ ,‬לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך‬ ‫אך מכאן ואילך יהיה אסור לו לתבוע את חברו‬
‫האביון‪ :‬כי פתח תפתח את ידך לו‪ ,‬והעבט תעביטנו‬
‫די מחסרו אשר יחסר לו‪ :‬השמר לך פן יהיה דבר עם‬ ‫שישלם לו את החוב]"‪.‬‬