Page 365 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה שסה‬

‫זכה בגורל בחמץ בפסח‬

‫מעשה שארע עם ידידנו רבי יצחק מאיר שיחי'‬
‫המתגורר בלונדון‪ ,‬שחברה מקומית המייצרת דגני‬
‫בוקר הכריזה על הגרלה בין לקוחותיה‪ ,‬כאשר בכל‬
‫שבוע יגריל אחד מהלקוחות זכות לקבל מידי שבוע‬
‫קופסת דגני בוקר‪ ,‬ובין הזוכים המאושרים היה מיודענו‬
‫ר' יצחק מאיר שיחי'‪ ,‬ואכן מידי שבוע ר' יצחק מאיר‬
‫הגיע למרכול השכונתי שבבעלותו של שכנו הגוי מר‬
‫מוריס‪ ,‬ושם המתינה לו חינם ללא כסף קופסת דגני‬

‫בוקר‪.‬‬

‫ומאחר ודגני הבוקר הינם חמץ‪ ,‬לכן בהתקרב חג‬
‫הפסח התלבט רבי יצחק מאיר האם בכדי שהוא לא‬
‫יכשל חלילה באיסור חמץ בפסח די בכך שהוא יותיר‬
‫את הקופסא בחנות של מוריס‪ ,‬או שמאחר והקופסא‬
‫מיועדת לו‪ ,‬והוא זכה בה בגורל אם כן הקופסא כבר‬

‫שלו ומוטל עליו לבער את החמץ שלו‪.‬‬

‫החמץ אינו שלו‬

‫לפי המבואר בהרחבה לעיל (שריג י"א) ישנם צדדים רבים לטעון שבגורלות‬
‫המצויות לא שייך קנין גורל‪ ,‬וממילא כל זמן שרבי יצחק מאיר לא לקח את הקופסא‬
‫מהחנות‪ ,‬הדגנים עדיין לא שלו‪ ,‬ולכן הדין של הקופסא הממתנת לרבי יצחק מאיר‬
‫בחנות‪ ,‬כדין חמץ השייך לנוכרי הנמצא בביתו של הנוכרי‪ ,‬שכמובן אין שום חיוב‬
‫לבער את החמץ הזה בפסח‪ ,‬ולאחר הפסח מותר אף לאכול אותו‪ ,‬ואם כן גם אין כל‬
‫סיבה שרבי יצחק מאיר יצטרך לבער את קופסת דגני הבוקר‪ ,‬ואין כל מניעה לכך‬

‫שרבי יצחק מאיר יבוא לאחר חג הפסח ויטול את הדגני בוקר מהחנות‪.‬‬