Page 362 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫א"י גישר ‪ -‬ג"י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫שסב‬

‫עלה י"ג‬

‫קנין סיטומתא‬

‫ומדין זה למדו הפוסקים שאם מנהג המדינה‬ ‫הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל בספרו שו"ת אמרי‬
‫הוא שהעסקאות נגמרות על ידי עשיה מסוימת‪ ,‬כגון‬ ‫יושר (חלק א' סימן נ"ו) העלה טענה נוספת שבגינה‬
‫אמירת 'מזל וברכה'‪ ,‬או לחיצת יד‪ ,‬וכל הדומה לזה‪,‬‬
‫אזי יש תוקף הלכתי לעשיה זאת‪ ,‬ואין צורך במעשה‬ ‫הגורל יקנה‪ ,‬וזאת מחמת קנין סיטומתא‪.‬‬
‫קנין אחר‪ ,‬ודבר זה מכונה בכל מקום קנין סיטומתא‪.‬‬
‫המקור של קנין זה הוא מבבא מציעא (דף ע"ד‬
‫קנין סיטומתא בגורלות‬ ‫עמוד א') "אמר רב פפי משמיה דרבא‪ ,‬האי סיטומתא‬
‫[חותם שרושמים החנונים על החביות בכדי שהם‬
‫וכתב הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל שמפני כן אף‬ ‫ידעו שחביות אלו כבר נמכרו]‪ ,‬קניא [על ידי‬
‫בקנין הנעשה דרך גורלות‪ ,‬מאחר והמקובל הוא‬ ‫שהמוכר עשה חותם זה על גבי החבית היא נקנתה‬
‫שבאמצעות הגורל מתבצע הקנין‪ ,‬ממילא גם באם‬ ‫ללקוח]‪ ,‬למאי הלכתא‪ ,‬רב חביבא אמר למקניא‬
‫אין תוקף מחייב לגורל מחמת קנין גורל‪ ,‬אז יהיה לו‬ ‫ממש [רב חביבא מפרש שקנין סיטומתא מועיל‬
‫תוקף מחייב מחמת קנין סיטומתא‪ ,‬ומפני זה כתב‬ ‫להעביר את החבית לבעלותו של הלקוח]‪ ,‬רבנן‬
‫הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל שגם אם נסבור שההלכה‬ ‫אמרי לקבולי עליה מי שפרע‪ ,‬והלכתא לקבולי עליה‬
‫היא שגורל אינו קונה‪ ,‬אך כיום שהמנהג הוא שהגורל‬ ‫מי שפרע [אבל ההלכה היא כרבנן שסברו שקנין זה‬
‫קונה‪ ,‬אם כן זה מועיל מדין קנין סיטומתא‪ ,‬ומטעם‬ ‫מועיל רק לענין זה שאם המוכר יחזור בו מהעסקה‪,‬‬
‫זה יש לומר שגם באופנים שיש ראשונים הסבורים‬ ‫אז יטילו עליו את קללת מי שפרע]‪ ,‬ובאתרא דנהיגו‬
‫שלכל השיטות הגורל לא קונה‪ ,‬וכגון באופן שגם גוי‬ ‫למקני ממש‪ ,‬קנו [אבל במקום שמנהג הסוחרים הוא‬
‫השתתף בהגרלה‪ ,‬שיש הסבורים ששותפותו של‬ ‫שבאמצעות רישום זה החבית נקנית ללקוח בקנין‬
‫הגוי בהגרלה מונעת מהגורל להקנות‪ ,‬וזאת משום‬ ‫החלטי‪ ,‬אז מועיל קנין סיטומתא להעביר את החבית‬
‫שהמקור לקנין גורל הוא מחלוקת הארץ‪ ,‬ושם‬ ‫לבעלותו של הלקוח]"‪ ,‬הרי שנתחדש כאן בגמרא‬
‫לא היו אלא יהודים‪[ ,‬וכבר הארכנו בנידון זה לעיל‬ ‫שבאם מנהג הסוחרים הוא שעל ידי שמסמנים את‬
‫עלה ג']‪ ,‬עם זאת הגורל יקנה אף כשגוי היה שותף‬ ‫החבית כחבית מכורה הדבר מהווה קנין‪ ,‬אזי רושם‬
‫בהגרלה מצד קנין סיטומתא‪ ,‬כי הרי קנין סיטומתא‬ ‫זה מהווה מעשה קנין‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם (הלכות מכירה‬
‫פרק ז' הלכה ו') "מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים‪,‬‬
‫אינו צריך להיות זהה לגורל שהיה בחלוקת הארץ‪.‬‬ ‫ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן‬
‫ידוע שהוא שלו‪ ,‬אף על פי שלא נתן מהדמים כלום‪...‬‬
‫קנין סיטומתא בגורלות המצויות‬ ‫אם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור‪ ,‬נקנה‬
‫המקח‪ ,‬ואין אחד מהן יכול לחזור בו‪ ,‬ויהיה זה חייב‬
‫ומעתה יש לדון האם קנין זה שייך גם בגורלות‬ ‫ליתן דמים"‪ ,‬וכן הוא בשולחן ערוך (חושן משפט סימן‬
‫המצויות‪ ,‬או רק בגורל של פירוק שותפות‪ ,‬ולכאורה‬
‫בהגרלות שהפרס כבר עומד הכן להינתן מידית‬ ‫ר"א סעיף א')‪.‬‬