Page 64 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ח ףנע ‪' -‬ג גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫סד‬

‫לו מעצמם‪ ,‬כגון פתו נפלה מפיו או שצבי הפסיקו‬ ‫כל אדם זכה להיות מהם אלא הם היו צריכים לעבור‬
‫בדרך‪ ,‬והיא ההלכה הנזכרת בסנהדרין (דף ס"ה‬ ‫בזה השתלמויות מיוחדות‪ ,‬וכמו שמסופר על שאול‬
‫עמוד ב') ונלמד מהפסוק "לא ימצא בך‪ ...‬ומנחש"‪,‬‬ ‫המלך (שמואל א' כ"ח ז') "ויאמר שאול לעבדיו‬
‫וסוג השני הוא כשהמנחש עושה לעצמו סימנים‬ ‫בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה‪,‬‬
‫לשאול בהם דבר העתיד או ההווה‪ ,‬והיא ההלכה‬ ‫ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור"‪,‬‬
‫הנזכרת בסנהדרין (דף ס"ו עמוד א') ונלמד מהפסוק‬ ‫והיאך זכה גם המנחש להיכנס לרשימה זאת וכי גם‬
‫בתחום זה יש רזי מקצוע‪ ,‬הרי לכאורה כל אדם יכול‬
‫לא תנחשו‪.‬‬ ‫להציב לעצמו אותות וסימנים על ניחושים‪ ,‬ואין צורך‬
‫בכל ידע מוקדם בכדי לבצע ניחושים‪ ,‬ואם כן מה ענין‬
‫ואכן גם ברמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק‬ ‫המנחש לשאר המיסטיקאים המוזכרים בפסוקים‬
‫י"א הלכה ד') הודגש שישנם שני סוגי ניחוש‪,‬‬ ‫אלו‪ ,‬ובפרט שמטבע הלשון 'מנחש' משמע שיש‬
‫"אין מנחשין כגוים שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) ''לא‬
‫תנחשו"‪ ,‬כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל‬ ‫אדם שזה המקצוע שלו להיות מנחש‪.‬‬
‫ונפלה פיתי מפי או נפל מקלי מידי‪ ,‬איני הולך למקום‬
‫פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים‪ ,‬הואיל ועבר‬ ‫ובטרם נבאר זאת נציג את שאלתו של הערוך‬
‫שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא‬ ‫לנר (סנהדרין סו‪ ).‬שתמה מדוע המנחש אינו נחשב‬
‫יפגעני אדם רמאי‪...‬וכן המשים סימנים לעצמו אם‬ ‫כעובר על שני איסורים שדינו ללקות פעמיים‪ ,‬וזאת‬
‫יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע‬ ‫מאחר שכמובא בפתיחה איסור ניחוש הוזכר בתורה‬
‫לי לא אעשה‪ ,‬כאליעזר עבד אברהם‪ ,‬וכן כל כיוצא‬ ‫שני פעמים‪ :‬א‪" .‬לא ימצא בך‪...‬ומנחש"‪( ,‬דברים יח‪,‬‬
‫בדברים האלו הכל אסור וכל העושה מעשה מפני‬
‫דבר מדברים אלו לוקה"‪ ,‬הרי שהרמב"ם הבהיר לנו‬ ‫ט)‪ ,‬ב‪".‬לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא יט‪ ,‬כו)‪.‬‬
‫שישנם ב' סוגים בניחוש האחד הוא אלו שאומרים‬
‫הואיל וארע כך או כך וכדומה לזה‪ ,‬והשני הם אלו‬ ‫עוד מקשה הערוך לנר שאיסור ניחוש מופיע גם‬
‫בגמרא בסנהדרין בשתי מקומות ובכל פעם ממקור‬
‫שמשימים סימנים לעצמם‪.‬‬ ‫אחר‪ :‬א‪ .‬בסנהדרין (דף ס"ה עמוד ב') "תנורבנן‪:‬‬
‫מנחש ‪ -‬זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו‪,‬‬
‫וזה כדברי הערוך לנר שישנם ב' סוגי נחש‪ ,‬נחש‬ ‫בנו קורא לו מאחריו‪ ,‬עורב קורא לו‪ ,‬צבי הפסיקו‬
‫שהאדם עושה לעצמו‪ ,‬ונחש כאשר האדם מאמין‬ ‫בדרך‪ ,‬נחש מימינו ושועל משמאלו‪ ,‬אל תתחיל בי‪,‬‬
‫בסימנים הבאים מאליהם‪ ,‬והסוג הראשון נלמד‬ ‫שחרית הוא‪ ,‬ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא"‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מהפסוק "לא תנחשו"‪ ,‬ואילו הסוג השני נלמד‬ ‫ובסנהדרין (דף ס"ו ע"א)‪",‬תנו רבנן לא תנחשו כגון‬
‫מהפסוק "לא יהיה בך‪ ...‬ומנחש"‪ ,‬ומאחר וכל סוג‬ ‫אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים"‪ ,‬וצריך להבין‬
‫של נחש נלמד מפסוק אחר אם כן אין כאן כפל‬ ‫מפני מה הגמרא מביאה על כל מקור דוגמאות‬
‫איסורים ולכן המנחש לוקה רק כעובר על איסור‬
‫שונות‪ ,‬הלא דבר הוא‪.‬‬
‫אחד‪.‬‬
‫שני סוגי ניחוש‬
‫אך עדיין דברי הערוך לנר זקוקים לתוספת‬
‫הסבר‪ ,‬מדוע הקובע לעצמו סימנים איסורו נלמד‬ ‫ומבאר הערוך לנר שישנם שני סוגים שונים של‬
‫ניחוש‪ ,‬האחד שהמנחש מאמין בסימנים הבאים‬