Page 40 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 40

‫משה‬  ‫'ח ףנע ‪' -‬א גשרי‬                            ‫מתנת‬  ‫מ‬

‫אינן אלא מתווכות בין השדים לשואל‪ ,‬וממילא‬         ‫עוסקים בכישוף‪ ,‬אלא התעסקותם היא עם שדים‬
‫מאחר והשואל אינו מתעסק ישירות עם השדים הרי‬           ‫על כן אין לאסור לשאול אותם אחר העתידות‪.‬‬

                        ‫אין לו כל חשש לסכנה‪.‬‬        ‫היתר זה אמת גם לשיטת הרמב"ם‬

‫נמצא שאמנם הנחלת שבעה התיר בימיו לשאול‬           ‫ואם אכן זו העילה לפסיקתו של הנחלת שבעה‬
‫את המכשפות אבל אין סיבת ההיתר מחמת שבטל‬          ‫אם כן היתר זה שריר וקיים אף לשיטת הרמב"ם‪,‬‬
‫הכישוף מהעולם וכל מעשיהן אינו אלא הבל וכפי‬       ‫כי אמנם אם היה טעמו ונימוקו של הנחלת שבעה‬
‫שהציג את דבריו הבאר היטב‪ ,‬אלא עילת ההיתר‬         ‫כפי שכתב בשמו הבאר היטב שסיבת ההיתר הוא‬
‫היא מחמת שהמכשפות שהיו בזמנו לא התעסקו‬           ‫מחמת שכיום אין כישוף בעולם וכל מעשיהם אינם‬
                                                 ‫אלא הבל‪ ,‬היתר זה לא שייך לשיטת הרמב"ם‬
        ‫עם מעשה כשפים אלא עם מעשה שדים‪.‬‬          ‫הסבור שמאז ומעולם לא היה כל אמת בכשפים‬
                                                 ‫והדומים להם אלא תמיד הכל היה רק תעתועים‬
       ‫התבטלו כוחות הטומאה‬                       ‫והבל‪ ,‬ואם כן לא השתנה כלום היום מאשר היה‬
                                                 ‫מעולמים שנחליט שכיום אין בזה איסור‪ ,‬אבל‬
‫אמנם בספר עץ החיים להגאון רבי יעקב חאגיז‬         ‫כפי שנראה כאמור מתוך העיון בתוך הספר נחלת‬
‫[שהיה בן דורו של הנחלת שבעה] אכן כתב כדברי‬       ‫שבעה שהיתרו נובע מחמת שהמכשפות שהיו‬
‫הבאר היטב הטוען שכיום בטל כח הכישוף‪ ,‬ודבריו‬      ‫בימיו הם אינן המכשפות האוריגינליות אלא הם‬
‫הובאו בקיצור בפירושו של התפארת ישראל על‬          ‫עובדות בשיטות שונות‪ ,‬ושיטות אלו אינם תואמות‬
‫המשניות (מסכת סנהדרין פרק ז'‪ ,‬בועז אות ג')‪,‬‬      ‫את ההגדרה של מכשפים אלא של מעשה שדים‪,‬‬
‫וז"ל‪" :‬עתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור‬         ‫אם כן היתרו של הנחלת שבעה אפשרי גם לגישתו‬
‫האלקית על כל בשר‪ ,‬וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו‪,‬‬  ‫של הרמב"ם בענייני המיסטיקה‪ ,‬כי הרי יתכן שאף‬
‫לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא‪ ,‬והטומאה כליל‬
‫תחלוף‪ ,‬וכבר גער ה' בשטן ונתבטלו כחות הטומאה‬                 ‫הרמב"ם סבור שמעשה שדים מותר‪.‬‬
‫אלו‪ ,‬וכל בעלי אומנות באלו יבש ידם‪ ,‬הכל סר יחדיו‬
‫נאלחו‪ ,‬ואין גם אחד אשר כח בידו לכשף או לנשף‪,‬‬                ‫אין חשש סכנה‬
‫והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת‪ ,‬לא תקונן רק‬
‫במוחי השוטים והתינוקות‪ ,‬וכבר חיפשו אנשי שם‬       ‫ומוסיף הנחלת שבעה שממילא יהיה מותר‬
‫בתורה וביראה בכל קצוות הארץ ולא מצאו כל אנשי‬     ‫לעשות זאת גם לסוברים שאסור לשאול בשדים‬
‫חיל אפילו רק שמץ ממשות מדברים אלו‪ ,‬וכל איש‬       ‫מפני חשש סכנה‪[ ,‬וכשיטת רבי יוסי המובאת‬
‫נאמן אמור יאמר רק כך שמעתי‪ ,‬אבל אין אומר ואין‬    ‫בסנהדרין דף ק"א עמוד א']‪ ,‬כי הרי כאן אין כל‬
‫דובר דברים כך ראיתי‪ ,‬ולכן עכשיו כל עניינים האלו‬  ‫חשש סכנה שהרי לשואל אין כל זיקה ישירה‬
‫רק דמיונות כוזבות והבל ורעות רוח"‪ ,‬עד כאן ההעתק‬  ‫לשדים‪ ,‬אלא הוא מתעסק עם אלו המכנות עצמן‬
                                                 ‫'מכשפות' שכאמור מכשפות אלו הן אינן עוסקות‬
                 ‫מפירושו של התפארת ישראל‪.‬‬        ‫במעשי כשפים אלא הם מתעסקות עם השדים‪,‬‬
                                                 ‫ומשמעות הדברים היא שהמכשפות שהיו בזמנו‬
‫וכנראה שדבריו מתייחסים רק למכשפים‪ ,‬כי‬
‫ישנם עדויות רבות על שדים למיניהם שהופיעו אף‬
‫בתקופות מאוחרות יותר‪( ,‬ראה מחנה חיים חלק ג'‬
   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45