Page 148 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 148

‫משה‬  ‫'ט ףנע ‪' -‬ד גשרי‬                             ‫מתנת‬  ‫חמק‬

‫אסמכתא אלא הוא סבור שיש תוקף הלכתי להסכמה‬         ‫שלא התקיימו התנאים הללו‪ ,‬כי הרי כלל לא נזכר‬
                   ‫זאת ותוצאות הגורל מחייבות‪.‬‬     ‫בדבריו שיש צורך לערוך גורל שלושה פעמים‪ ,‬וכן‬
                                                  ‫הוא התיר לערוך גורל למרות שלא ניכר כלל שיש‬
          ‫ברצון ולא בכפיה‬                         ‫דין מיוחד על קבוצה זו‪ ,‬והרי זה דומה למקרה שכל‬
                                                  ‫האוניות נקלעו לסערה‪ ,‬שבזה אף הספר חסידים‬
‫אך לפי זה פסיקתו של התפארת למשה הינה‬              ‫לא התיר להסתמך על הגורל‪ ,‬ועם זאת התפארת‬
‫רק על מקרה שהיתה הסכמה על הטלת הגורל‪ ,‬אך‬          ‫למשה סבור שגם במקרה כזה ניתן להסתמך על‬
‫בלא הסכמה אף לפי דברי התפארת למשה אין כל‬
‫היתר להכריע על פי גורל את מי למסור לגויים‪ ,‬כי‬                                            ‫הגורל‪.‬‬
‫הרי ביארנו שכל ההיתר למסור לגויים על פי הכרעת‬
‫הגורל הוא רק מפני שמותר למסור את עצמו למיתה‬                ‫הסכמה להטלת גורל‬
‫מרצון בכדי להציל את שאר היהודים‪ ,‬אבל בכפיה‬
                                                  ‫והביאור בשיטת התפארת למשה‪ ,‬שהרי הלכה‬
           ‫אין כל היתר למסור את חברו להריגה‪.‬‬      ‫היא בידינו שלמרות שאסור למסור לגויים את אחד‬
                                                  ‫מהקבוצה בכדי להציל את הנותרים‪ ,‬אך אם אחד‬
‫אמנם במקרה שאוניה שנוסעת בים וניכר שרק‬            ‫מהקבוצה מסכים למסור את עצמו מרצון בכדי‬
‫עליה יש דין שמים מאחר ובאורח פלאי כל האוניות‬      ‫להציל את אחיו בוודאי שמותר לו ולמצוה גדולה‬
‫שבסביבתה שטות בהשקט ובשלווה ורק אוניה זו‬          ‫יחשב לו שמסר את נפשו בכדי להציל את שאר‬
‫נקלעה לסער וסופה‪ ,‬מה שאומר שיש כאן דין שמים‬       ‫היהודים‪ ,‬ואף שאסור לאדם להרוג את עצמו‪ ,‬אך‬
‫על אוניה זו מחמת אחד מנוסעי האוניה‪ ,‬ממילא אם‬      ‫כאן הרי בין כך ובין כך הוא ייהרג‪ ,‬כי הרי אם הוא לא‬
‫יתברר באמצעות הגורל בשל מי הרעה הזאת הרי‬          ‫ימסור את עצמו למיתה כולם יהרגו‪ ,‬כך שבמיתתו‬
‫הוא כרודף‪ ,‬ומאחר ודינו כרודף לכן מותר להשליכו‬     ‫הוא אינו גוזר מיתה על עצמו אלא אדרבה בזה הוא‬
‫לים אף שלא בהסכמה‪ ,‬ולכן במקרה כזה התבאר‬           ‫מציל את שאר היהודים‪[ ,‬וכן הוא בחזון איש יורה‬
‫שאף רבי יהודה החסיד מודה שמותר להכריע על‬          ‫דעה סימן ס"ט אות א']‪ ,‬ומחמת זאת פסק התפארת‬
‫פי הגורל בשל מי הרעה הזאת‪ ,‬ואין לזה זיקה עם‬       ‫למשה שאם כולם הגיעו להסכמה שמי ששמו יעלה‬
‫אסמכתא מאחר ואין כאן כל צורך להסכמה מצד‬           ‫בגורל ימסרו אותו למיתה‪ ,‬הרי זה כמו שכל אחד‬
‫הרודף‪ ,‬אבל כאשר לא ניכר שיש כאן דין שמים‬          ‫מהקבוצה הסכים למסור את עצמו למיתה בכדי‬
‫במיוחד על אוניה זו אין כל היתר להכריע על פי גורל‬  ‫להציל את האחרים‪ ,‬ולאחר הטלת הגורל שוב אינם‬
‫בדיני נפשות‪ ,‬אלא אם כן יש הסכמה להכריע על פי‬      ‫יכולים לחזור בהם מהסכמתם‪ ,‬ולכן מותר למסור‬
‫הגורל שבזה נחלקו ספר חסידים והתפארת למשה‬
‫האם ההסכמה ברת תוקף ומחייבת‪ ,‬או שאינה אלא‬                          ‫לגויים את זה ששמו עלה בגורל‪.‬‬

              ‫אסמכתא ואין לה כל תוקף הלכתי‪.‬‬       ‫ובזה נחלקו התפארת למשה והספר חסידים‬
                                                  ‫שהספר חסידים סבור שהסכמה כזאת איננה ברת‬
             ‫ללא כפיה‬                             ‫תוקף מחמת שזו אסמכתא כי כל אחד מהמשתתפים‬
                                                  ‫בגורל מקווה שהוא ינצל ושמו של אחר יעלה בגורל‪,‬‬
‫אך כל זאת רק אם אלו ששמם עלה בגורל‬                ‫אך התפארת למשה אינו סבור שהסכמה זו הינה‬
‫מתנגדים להשלים עם תוצאות הגורל‪ ,‬בזה הוכרעה‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153