Page 144 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 144

‫משה‬  ‫'ט ףנע ‪' -‬ד גשרי‬                             ‫מתנת‬  ‫דמק‬

‫חי ה' אם יפל משערת ראשו ארצה כי עם אלקים‬          ‫מי הוא החוטא‪( ,‬שמואל א'‪ ,‬י"ד מ'‪-‬מ"ד) "ויאמר‬
‫עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת"‪ ,‬הרי לנו‬  ‫אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן‬
‫מקרה נוסף בו שימש הגורל לבירור בדיני נפשות‪,‬‬       ‫בני נהיה לעבר אחד‪ ,‬ויאמרו העם אל שאול הטוב‬
‫אמנם יתכן שמאחר ויהונתן המרה את פיו של‬            ‫בעיניך עשה‪ ,‬ויאמר שאול אל ה' אלקי ישראל הבה‬
‫שאול המלך אם כן היה לו דין של מורד במלכות‬         ‫תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו‪ ,‬ויאמר שאול‬
‫ולכן שאול היה יכול להורגו גם שלא על פי כללי‬       ‫הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן‪ ,‬ויאמר שאול‬
‫הדין והמשפט הקונבנציונליים‪ ,‬ואין להוכיח מכאן‬      ‫אל יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד לו יונתן ויאמר‬
‫שניתן להסתמך על גורל בשאלות העוסקות בדיני‬         ‫טעם טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש הנני‬
‫נפשות‪ ,‬אך מדברי ספר החסידים (סימן תרע"ט)‬          ‫אמות‪ ,‬ויאמר שאול כה יעשה אלקים וכה יוסף כי‬
‫למדנו שאכן ניתן להסתמך על גורל גם בשאלות‬          ‫מות תמות יונתן‪ ,‬ויאמר העם אל שאול היונתן ימות‬
                                                  ‫אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה‬
                        ‫העוסקות בדיני נפשות‪.‬‬

                                      ‫עלה ב'‬

‫הטלת גורל בעת סערה בים‬

‫שלא כדבריו בסימן תרע"ט ששם הוא למד מהנהגת‬         ‫בעלה הקודם הבאנו מדברי ספר חסידים‬
                  ‫אנשי האוניה להלכה ולמעשה‪.‬‬       ‫(סימן תרע"ט) הסובר שניתן להסתמך על גורל גם‬
                                                  ‫בשאלות העוסקות בדיני נפשות‪ ,‬וכלשונו "אם בני‬
              ‫אסמכתא‬                              ‫אדם עוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר את‬
                                                  ‫הספינה או להטביעה בים ושאר הספינות עוברות‬
‫ובסימן תש"א רבי יהודה החסיד מנמק‬                  ‫בשלום‪ ,‬בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאים‬
‫את פסיקתו שאין להסתמך על הגורל מחמת‬               ‫להפיל גורלות‪ ,‬ועל מי שיפול הגורל שלושה פעמים‬
‫ש"אסמכתא לא קניא"‪ ,‬והיינו שאם בן אדם מתחייב‬       ‫זה אחר זה רשאים להפילו בים‪ ,‬ומתפללים שלא‬
‫שאם יקרה כך וכך הוא ישלם כסף‪ ,‬וכגון אדם‬           ‫יפול על הזכאי אלא על החייב"‪ ,‬אך רבי יהודה‬
‫האומר לחברו שאם הוא לא יגיע אליו תוך שעה הוא‬      ‫החסיד לכאורה סותר את דבריו‪ ,‬שבסימן תש"א‬
‫ייתן לו ‪ 200‬ש"ח‪ ,‬הרי זו אסמכתא ולא קניא והוא‬      ‫הוא כותב "בני אדם שבספינה והיה רוח סערה אין‬
‫לא חייב לשלם לו את הכסף‪ ,‬וזאת מכיון שכאשר‬         ‫רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך‬
‫הוא אמר כך הוא לא התכוין כלל לשלם אלא הוא‬         ‫להטילו בים‪ ,‬ואין לעשות כאשר עשו ליונה בן אמיתי‪,‬‬
‫היה משוכנע שאכן תוך שעה הוא יצליח להגיע‪,‬‬          ‫השתא אסמכתא לא קניא לענין ממון וכל שכן לענין‬
‫ולכן גם אם לבסוף הוא לא הגיע הוא לא חייב לשלם‬     ‫נפשות שלא יסמכו על פי הגורל"‪ ,‬הרי שמפורש כאן‬
‫כי הרי הוא כלל לא התכוין להתחייב על תשלומים‬       ‫בדברי ספר חסידים שמעשיהם של אנשי האוניה‬
‫וממילא לא היתה כאן כל התחייבות על תשלומים‪,‬‬        ‫שהטילו את יונה לים על פי גורל לא היו תקינים‬
‫וטוען רבי יהודה החסיד שכך הוא גם בגורל שכאשר‬      ‫על פי ההלכה ואין ללמוד מהם הלכה למעשה‪ ,‬וזה‬
‫אנשים מגיעים להסכמה להטיל גורל ומי שיפול‬
   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149