Page 101 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 101

‫מתנת שחנ אל יכ משה קא‬

‫זה בהחלטיות וממילא יש כאן חשש של איסור‬             ‫מעונן‪ ,‬והרי מפורש בסנהדרין (דף ס"ה עמוד ב')‬
                                        ‫מעונן‪.‬‬     ‫"תנו רבנן מעונן‪ ...‬זה המחשב עתים ושעות"‪ ,‬ואם כן‬
                                                   ‫מפני מה המחשב את זמן קביעת מועד הנישואין‬
‫אך אמנם שלפי דברי הנימוקי יוסף משפחת‬               ‫על פי עיתים ושעות ואומר שהעת שבה הלבנה‬
‫נ‪ .‬עלולה להיכשל באיסור מעונן מחמת הקפדתם‬           ‫בחסרונה אינה שעה ראויה לקביעת מועד נישואין‬
‫על מועד הנישואין‪ ,‬אך בראשונים ישנם הסברים‬
‫נוספים מפני מה אין איסור מעונן במנהג שלא לערוך‬                             ‫אינו נכלל באיסור מעונן‪.‬‬
‫נישואין בשלהי החודש‪ ,‬ונימוקים אלו הולמים גם‬
                                                   ‫וכבר ישב על מדוכה זו הנימוקי יוסף (סנהדרין‬
                     ‫את המקרה של משפחת נ‪.‬‬          ‫דף ט"ז עמוד ב' בדפי הרי"ף) וביאר את טעם ההיתר‬
                                                   ‫של המנהג לקבוע את מועד הנישואין בעת מילוי‬
             ‫לסימן טוב‬                             ‫הלבנה מחמת שלא סומכים על כך בהחלטיות אלא‬
                                                   ‫עושים זאת לסימן בלבד‪ ,‬ולכן אין בזה משום איסור‬
‫ובשו"ת הרשב"א (בתשובות המיוחסות לרמב"ן‬             ‫מעונן כי האיסור לקבוע עיתים ושעות הינו רק אם‬
‫תשובה רפ"ג) כתב שאין במנהג להימנע מלקבוע‬           ‫מאמינים ששעה זו מהווה גורם מוחלט לקביעת‬
‫נישואין בשלהי החודש איסור כיון שאין עושים‬          ‫העתיד‪ ,‬אבל כאשר הנמנעים מלקבוע את מועד‬
‫זאת אלא לסימן טוב‪ ,‬וכמו שמבואר בהוריות (דף‬         ‫הנישואין בעת שהלבנה בחסרונה אינם עושים‬
‫י"ב עמוד א') שהיו רגילים למשוח את המלכים על‬        ‫זאת מתוך אמונה מוחלטת שאם יעשו את החתונה‬
‫יד המעיין לסימן טוב שתמשך מלכותם‪ ,‬ולומדים‬          ‫בשלהי החודש הזיווג לא יעלה כהוגן אין בזה כל‬
‫זאת מהנזכר בנביא (מלכים א' פרק א' פסוקים‬           ‫סרך איסור‪ ,‬ודבריו הובאו בבית יוסף (יורה דעה‬
‫ל"ג – ל"ה) שדוד המלך ציווה שימשחו את שלמה‬
‫למלך על שפת נחל גיחון‪" ,‬ויאמר המלך דוד קראו‬                                          ‫סימן קנ"ט)‪.‬‬
‫לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע ויבאו‬
‫לפני המלך‪ ,‬ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי‬                     ‫אמונה במזל‬
‫אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר‬
‫לי והורדתם אתו אל גחון‪ ,‬ומשח אתו שם צדוק‬           ‫ולפי זה מאחר שמשפחת נ‪ .‬נימקה את‬
‫הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר‬         ‫התעקשותם שלא לערוך את הנישואין בשלהי‬
‫ואמרתם יחי המלך שלמה‪ ,‬ועליתם אחריו ובא וישב‬        ‫החודש מתוך חשש שבגין כך הזיווג לא יעלה‬
‫על כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על‬    ‫כהוגן‪ ,‬שוב יש כאן חשש איסור של מעונן‪ ,‬כי‬
‫ישראל ועל יהודה"‪ ,‬והמטרה של המנהג הזה הוא‬          ‫הרי כל הסיבה שאין במנהג שלא לערוך נישואין‬
‫כסימן טוב שמלכותו של המלך תמשך‪ ,‬וכעין זה‬           ‫בשלהי החודש חשש איסור מעונן אינו אלא‬
‫בברכות (דף נ' עמוד ב') שהיו רגילים למשוך לפני‬      ‫מחמת שהנוהגים כן אין להם אמונה מוחלטת‬
‫חתן וכלה צינורות של יין לסימן טוב‪ ,‬וכך גם הנוהג‬    ‫באפקטיביות של המנהג‪ ,‬אך כאשר הוכח לעין כל‬
‫לקבוע את מועד הנישואין בעת שהלבנה במילואה‬          ‫שמשפחת נ‪ .‬חוששת מאד ליישום המנהג ולא רק‬
‫אינה אלא לסימן טוב‪ ,‬ולכן אין בזה חשש איסור‬         ‫מחמת שכן מנהג אבותיהם אלא בעיקר מחמת‬
                                                   ‫החשש שאם הנישואין יערכו בשלהי החודש הזיווג‬
                                        ‫מעונן‪.‬‬     ‫לא יעלה כהוגן‪ ,‬אם כן הוכח שהם מאמינים במנהג‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106