Page 86 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד ףנע ‪ -‬ד"י גירש‬ ‫מתנת‬ ‫פו‬

‫ולדעת הרשב"א נראה שחייב‪ ,‬וגם בדעת הרמב"ם‬ ‫הוא חייב על אכילתה‪ .‬ואם כן יש לדון גם לגבי‬
‫פ"ד מהלכות נזקי ממון הלכה ג' נראה מהמגיד‬ ‫בני אדם‪ ,‬שכאשר מניחים אותם לפני מאכלים‬
‫משנה שסובר כהרשב"א‪ ,‬אולם באבן האזל (פרק א'‬ ‫באופן שבודאי הם יאכלו‪ ,‬יש לחייב את המניח‬
‫מהלכות נזקי ממון הלכה א' אות י"א) מפרש בדעת‬ ‫כדין "מעמיד"‪ ,‬ואמנם יש לחלק שאת האנשים‬
‫הרמב"ם שחיובו אמנם כמזיק אלא שאין הביאור‬ ‫לא "מעמידים" כמו שעושים לבהמות‪ ,‬אולם יתכן‬
‫בזה שחייב כאדם המזיק רק כבהמתו שהזיקה‪,‬‬ ‫שכל מעשה שמעמיד את האדם במצב של ודאות‬
‫כלומר שחיובו על מה שהעמיד את הבהמה שם‬ ‫שיאכל הרי זה דומה למעמיד את הבהמה על קמת‬
‫הוא שמתחייב על נזקיה כאילו היא היתה בהמתו‪,‬‬ ‫חבירו שחייב אף שלא עשה פעולה בקמה עצמה‪.‬‬
‫ולפי זה באדם לא שייכת סברא זו ושוב הוי גרמא‬
‫אלא שתחילה יש לדון בגדר חיוב ה"מעמיד"‬
‫ופטור‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫של בהמה‪ .‬דהנה נחלקו הראשונים מטעם מה הוא‬
‫חייב במקרה כזה‪ ,‬התוספות שם כתבו שחייב מטעם‬
‫וגם יש לדון בעיקר הסברא שדימינו מקרים אלו‬ ‫שן ורגל וברשות הרבים הוא פטור‪ ,‬ולפי זה כמובן‬
‫למעמיד בהמה על קמת חבירו‪ ,‬האם אכן אפשר‬ ‫שאי אפשר לחייב במקרה כזה על מעשה אדם היות‬
‫לדמות מעשה אדם גדול שהוא בעל בחירה למעשה‬ ‫וזה חיוב ששייך להלכות נזקי בהמתו וממונו‪ ,‬אולם‬
‫בהמה‪ .‬וראיתי בספר נחלת אליהו (להגאון הצדיק‬ ‫בהגהות הגר"א שם הביא בשם הרשב"א שחייב‬
‫ר' אליהו דושניצר זצ"ל‪ ,‬הערות וחידושי דינים‬ ‫אפילו ברשות הרבים משום שזה נחשב כמעשיו‪,‬‬
‫אות ק"ח) שכתב לדון משום "מעמיד" על מקרה‬ ‫ובחידושי הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל (בבא קמא‬
‫של אב שהגיע לבית חברו עם בנו הקטן והניח לו‬ ‫סימן כ"ב אות ב') מפרש את דברי הרשב"א שחייב‬
‫לשוטט באין מפריע על השולחן בו היו אגרטלים‬ ‫מטעם אש‪ ,‬וכידוע שחיוב אש הוא כדין אדם המזיק‬
‫שכמובן נשברו על ידו‪ ,‬וכן ידוע מה שפסקו בעיירה‬ ‫[להלכה שאשו משום חציו‪ ,‬וחייב על כך כמו אדם‬
‫ליקווד על אשה שנכנסה עם בנה למכולת והבן יקיר‬ ‫שזורק חץ שזה מכוחו]‪ ,‬וכן מפרש החזון איש (בבא‬
‫שלה הפיל בקבוקים ושברם‪ ,‬שדין האם המביאה‬ ‫קמא סימן א' אות ז') שחיובו מטעם אש‪ ,‬ולפי זה‬
‫את בנה שמחוייבת בכל נזקיו כדין "מעמיד"‪ .‬אלא‬ ‫יתכן שחיוב זה שייך גם אם "העמיד" אדם לאכול‬
‫שבמקרים אלו מדובר כאמור בקטנים שאין להם‬ ‫שחייב‪ ,‬ובודאי אם נפרש את דברי הרשב"א כפשוטם‬
‫דעת‪ ,‬ועלינו לדון אם גם בגדולים ברי דעת שייך‬ ‫שחיובו מטעם אדם המזיק שאפשר לכאורה לחייב‬
‫גם במקרה שהעמיד שם אדם לאכול‪ ,‬ואם כן גם כאן‬
‫לדון משום "מעמיד"‪.‬‬ ‫אפשר לחייב הן את הגבאי במקרה של ערב פסח‪ ,‬והן‬
‫את ראובן במקרה שלנו שהניח פתק‪ ,‬והן את החברים‬
‫ויתכן שמכיון שכאן אין חיוב על אדם לברר אם‬ ‫שזייפו את ה"זכיה"‪ ,‬שהיות ובאופן טבעי במקרה כזה‬
‫העוגיות שהונחו בצורה המקובלת כפי שמניחים‬ ‫אין סיכוי שהדברים לא ילקחו הרי זה דומה למעמיד‬
‫אותם לשימוש הרבים‪ ,‬וקל וחומר במקרה שהיה‬
‫שם פתק של הפקר‪ ,‬אין צריך לחוש שמא זה‬ ‫בהמת חבירו על קמת חבירו ויש לחייבם‪.‬‬
‫"תרגיל" של מאן דהוא‪ ,‬ואם כן לכאורה מתייחסים‬
‫כאן אל האדם גם כן כמעשה שלא נעשה מדעת‪,‬‬ ‫נמצא דלדעת התוס' שחיובו מטעם בהמה‬
‫והרי זה כמעשה בהמה או קטן‪ ,‬ושוב אפשר לחייב‬ ‫המזיקה כאן זה לא שייך ואם כן זה נחשב גרמא‪,‬‬

‫משום "מעמיד"‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬