Page 89 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת בהינג משה פט‬

‫הנאכלים מתחלה שלא לדעת חזרה שאילו היה‬ ‫המוכר כי הוא אינו "קונה" רק "נהנה"‪[ .‬כך נראה‬
‫יודע שצריך להחזיר לא היה אוכל משלו ומיהו‬ ‫לבאר‪ ,‬ויש עוד ביאורים לשיעור תשלום זה‪ ,‬וגם יש‬
‫ראשונים שחולקים על שיעור זה‪ ,‬עיין רשב"א בבא‬
‫בזול מיהא מחזיר"‪.‬‬ ‫מציעא שם ועוד‪ ,‬אולם כן נפסק להלכה ברמב"ם‬
‫הלכות שאלה ופקדון פרק א' הלכה ה' ובשו"ע‬
‫מעתה גם כאן מכיון שנחום בודאי נהנה‬ ‫חו"מ סימן שמ"א סעי' ד']‪ .‬כמובן שזה שיעור רק‬
‫מהמוצרים שאכל הרי שעליו לשלם על הנאתו‪,‬‬ ‫במקרה כזה שהוא מצידו לא היה קונה את הדבר‬
‫ואמנם איננו חייב לשלם את מלא המחיר היות והוא‬ ‫ורק מכיון שחשב שאת שלו הוא אכל וגם נהנה‬
‫לא "קונה" רק "נהנה"‪ ,‬אולם כשיעור ההנאה [דהיינו‬ ‫מזה‪ ,‬וכלשון הרשב"ם בבבא בתרא שם‪" :‬פחות‬
‫שתי שליש] הוא חייב לשלם‪ .‬וראה עוד בקונטרס‬ ‫משליש שבענין זה שמין כל מחזירין אוכלים‬
‫תשלומי הנאה [בספרנו חלק ראשון] את סוגי חיובי‬

‫התשלומין על הנאה‪.‬‬

‫גנב בשוגג‬ ‫עלה ו'‬

‫אמנם יש לומר דבאופן זה אינו נחשב כלל לגזלן‬ ‫עוד יש לדון אם אפשר לחייב את נחום שבעצם‬
‫רק הוא כאנוס ממש‪ ,‬דהרי זה דומה לאותם יתומים‬ ‫לקח את המצרכים שלא על מנת לשלם עליהם‪,‬‬
‫שאכלו את הפרה שהניח להם אביהם שדנים אותם‬ ‫כדין גנב וגזלן בשוגג‪ .‬ולעיל בשריג ה' התבארו‬
‫רק מדין נהנה ולא מדין גזלן בשוגג‪ ,‬וכמו שביאר‬ ‫בארוכה פרטי דין גזלן בשוגג‪ ,‬ושם ביארנו שגזלן‬
‫בקהילות יעקב בבא קמא סימן י"ח וכ"ד שהם כמו‬ ‫בשוגג שמתכוין לקחת מהבעלים אלא שהוא סבור‬
‫אנוסים וממילא אין להם חיוב לשלם יותר ממה‬ ‫שזה שלו יש לו דין גזלן‪ ,‬ובמקרה שאיננו מתכוין כלל‬
‫שנהנו‪ .‬ואמנם יש לדון אם אדם שמקבל זיכוי עליו‬ ‫לקחת מהבעלים אין לו דין גזלן‪ .‬במקרה שלנו נחום‬
‫לברר אם אכן הוא זיכוי אמיתי או זיוף‪ ,‬אבל נראה‬ ‫בודאי התכוין לקחת מהבעלים אלא שהיה סבור‬
‫שכשם שמחמת "חזקה מה שתחת יד אדם שלו"‬ ‫שבדין הוא נוטל‪ ,‬אולם בסופו של דבר נעשתה כאן‬
‫היה מותר ליתומים לסמוך על כך שהפרה שייכת‬
‫לאביהם ולכן הם נחשבים כאנוסים וכמו שביאר‬ ‫לקיחה מהבעלים וממילא דינו כדין גזלן‪.‬‬
‫בקהילות יעקב שם‪ ,‬כך גם אדם יכול לסמוך על‬
‫חזקה שאדם אינו משקר ולא מזייף מסמכים וכיון‬ ‫ולפי זה ברור שאותם חפצים ומאכלים‬
‫שכן הוא נחשב כאנוס ואינו חייב לשלם אלא כדין‬ ‫שעדיין הם בעין בודאי שעליו להשיבם לבעליהם‬
‫נהנה‪ ,‬אם כי את המאכלים שנותרו בעינם בודאי‬ ‫כדין "והשיב את הגזילה אשר גזל" אולם גם את‬
‫המאכלים שכבר אכל הוא נתחייב עליהם לשלמם‪,‬‬
‫עליו להשיבם לבעליהם‪.‬‬ ‫וחיוב גזלן הוא כשעת הגזילה ואם כן לכאורה הוא‬
‫יצטרך לשלם את מלא המחיר של המאכלים שאכל‪.‬‬

‫העולה בידינו הוא שעל נחום לשלם שני שליש או ששמים את שיעור‬
‫הנאה שנהנה מהמאכלים‪ ,‬ומחיר זה עליו לשלם לניזוק‪.‬‬