Page 83 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 83
מתנת בהינג משה פג
האפשרויות לחייב הם:
א .מדינא דגרמי.
ב .מדין גרמא.
ג .מדין גנב בשוגג.
ד .מדין נהנה.
האפשרות לחייב את נחום זה מצד נהנה ,וכן מדין גנב בשוגג ,ואילו בנוגע
לחברים יש לנו לדון אם זה נחשב לגרמי או לגרמא .ונתחיל עם החברים;
האם עליהם לשלם את הנזק שנגרם על ידם?
דינא דגרמי עלה א'
לפי זה כאשר אדם מטעה את חבירו ועל ידי זה הראשונים דנו בכמה מקומות בש"ס בגדר
נגרם הפסד למאן דהוא ,חסרים כאן כמה מהגדרים "דינא דגרמי" ו"גרמא" ,מכיון שלהלכה נוקטים
הללו של גרמי ,היות והמטעה לא עשה שום מעשה שגרמא פטור ואילו גרמי חייב ,והשאלה היא מתי
[ולא כמו זה שהעמיד את הבהמה בשמש] ,ובודאי אנו מגדירים את הדבר כגרמא ומתי כגרמי .ומצינו
שלא עשה מאומה בגוף הדבר הניזוק ,גם לגבי הכלל ברא"ש במסכת סנהדרין פרק תשיעי שכתב כלל
שצריך שיהיה ברי היזיקא יש לדון אם זה נחשב כך, בו מפורטים התנאים להגדיר דבר כגרמי .הרא"ש
מכיון שסוף סוף זה תלוי באדם שהוא בר דעת ואם מדבר על מה שנחלקו אמוראים בגמרא שם במקרה
כן אפשר לומר שאין זה נחשב ברי היזיקא ,אולם שאדם הכריח בעל חי של חבירו לעמוד בשמש
נראה שזה תלוי באיזה מקרה מדובר ,כי במקרה קופחת שעה ארוכה ולבסוף היא מתה ,ובגמרא
שההטעיה ודאית ואדם נורמטיבי לא אמור לחשוש כתוב שרבינא מחייב ורב אחא פוטר ,ופסק הרא"ש
שיש כאן איזו טעות ,אולי אין להתחשב במה שהוא שם סי' ב' שההלכה כרבינא שמחייב ,משום דדמי
בר דעת כי לא מוטל עליו להפעיל את דעתו במקרה לדינא דגרמי ולא לגרמא בנזקין ,והיינו לפי הטעמים
כזה .וצריך לדון כל מקרה לגופו .ובמקרה שלנו המבוארים בבבא בתרא פרק לא יחפור "כי הוא
גם אם נאמר שנחום לא היה אמור לברר אם אכן עצמו עושה ההיזק לממון חבירו שהוא מצמצם
הזכיה היא אמיתית ,אבל עדין אין זה ברי היזיקא, בהמתו וברי היזיקא כי ודאי תמות וההיזק מתחיל
כי כמה מכשולים יכולים להיות בדרך -אולי בכל מיד והולך וחזק" .הרי שכלל לנו הרא"ש כל גדרי
זאת הוא יברר את נכונות הזכיה ,ואולי הקופאית גרמי ביחד; שהוא עצמו עושה את ההיזק ,ושעשה
תעלה על הרמיה ,או אחד מהנהלת החנות ,כך שזה זאת בדבר הניזוק עצמו ,ושברי היזיקא ,והנזק
בודאי לא ברי היזיקא .גם הנזק לא מתחיל מיד רק
מתחיל מיד.