Page 460 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 460
משה 'ז ףנע ' -א גירש מתנת רד
המסקנה העולה מכל זאת
רבים מהפוסקים אסרו לסחור בדברים האסורים אף כשאין חשש אכילה ,או
מחמת שהאיסור הינו איסור תורה ואין לנו להחליט מדעתנו מהו הטעם של התורה
שאסרה זאת ,או אפילו אם האיסור מדרבנן הוא מכל מקום לא חילקו בגזרותיהם,
ואסרו גם במקרה שאין חשש אכילה.
ואם כן אף שמיודעינו ר' יוסף איננו בא במגע פיזי עם הסחורה האסורה ,וכל
עסקאותיו מתבצעות באמצעות התקשורת האלחוטית ואין כל חשש שיבא לאכול
את הדגים שנמצאים בתאילנד או במקום אחר על פני הגלובוס ,עם זאת העיסוק
בדברים אסורים כלול באיסור סחורה בדברים האסורים ,ואסור לעשות כן.
עלה ו'
תיווך בדברים האסורים
בעלה הקודם עסקנו בנידון אם יש איסור לסחור בדברים אסורים כאשר אין חשש
שיבוא לאכלם ,וכגון במקרה של ר' יוסף שמנהל את המסחר דרך התקשורת האלחוטית.
עתה נעסוק בנידון שונה ,בהיפך מהנידון הקודם ,וגם לנידון זה השלכות רבות בתחום
המסחר.
הנידון הוא האם מותר לסחור בדברים האסורים כסרסור בלבד ,כלומר אינני קונה
את הסחורה לעצמי ,אלא קונה עבור אחרים ,כאן אינני הסוחר ,אלא אני כשליח בלבד,
ואם כן יש לומר שפעולה זאת אינה נכללת באיסור לסחור בדברים אסורים ,אך אם נהיה
קשובים לחשש שהסוחר יבוא לאכול ,גם באופן זה יש לחוש שהסרסור יבוא לאכול
מהסחורה האסורה.
כאן אנו מוצאים את עצמינו בסברות הופכיות מהנידון של העלה הקודם ,כי שם
סחורה בדברים אסורים היה ,אך לא היה חשש שיבוא לאכול ,ואילו כאן אינני סוחר
בדברים האסורים ,כי אני רק שליח ,סרסור ,מתווך ,אך חשש שיבוא לאכול יש כאן.
ואשר על כן אם איסור הסחורה הינו מהתורה ,אין לנו אלא מה שאסרה תורה "איסור
סחורה" ,אבל אם יש כאן גזירת חז"ל מחמת חשש אכילה ,יש לדון אולי גם כאן תחול
הגזירה מחשש שהסרסור יבוא לאכול מהסחורה.