Page 460 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ז ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫רד‬

‫המסקנה העולה מכל זאת‬

‫רבים מהפוסקים אסרו לסחור בדברים האסורים אף כשאין חשש אכילה‪ ,‬או‬
‫מחמת שהאיסור הינו איסור תורה ואין לנו להחליט מדעתנו מהו הטעם של התורה‬
‫שאסרה זאת‪ ,‬או אפילו אם האיסור מדרבנן הוא מכל מקום לא חילקו בגזרותיהם‪,‬‬

‫ואסרו גם במקרה שאין חשש אכילה‪.‬‬

‫ואם כן אף שמיודעינו ר' יוסף איננו בא במגע פיזי עם הסחורה האסורה‪ ,‬וכל‬
‫עסקאותיו מתבצעות באמצעות התקשורת האלחוטית ואין כל חשש שיבא לאכול‬
‫את הדגים שנמצאים בתאילנד או במקום אחר על פני הגלובוס‪ ,‬עם זאת העיסוק‬

‫בדברים אסורים כלול באיסור סחורה בדברים האסורים‪ ,‬ואסור לעשות כן‪.‬‬

‫עלה ו'‬

‫תיווך בדברים האסורים‬

‫בעלה הקודם עסקנו בנידון אם יש איסור לסחור בדברים אסורים כאשר אין חשש‬
‫שיבוא לאכלם‪ ,‬וכגון במקרה של ר' יוסף שמנהל את המסחר דרך התקשורת האלחוטית‪.‬‬

‫עתה נעסוק בנידון שונה‪ ,‬בהיפך מהנידון הקודם‪ ,‬וגם לנידון זה השלכות רבות בתחום‬
‫המסחר‪.‬‬

‫הנידון הוא האם מותר לסחור בדברים האסורים כסרסור בלבד‪ ,‬כלומר אינני קונה‬
‫את הסחורה לעצמי‪ ,‬אלא קונה עבור אחרים‪ ,‬כאן אינני הסוחר‪ ,‬אלא אני כשליח בלבד‪,‬‬
‫ואם כן יש לומר שפעולה זאת אינה נכללת באיסור לסחור בדברים אסורים‪ ,‬אך אם נהיה‬
‫קשובים לחשש שהסוחר יבוא לאכול‪ ,‬גם באופן זה יש לחוש שהסרסור יבוא לאכול‬

‫מהסחורה האסורה‪.‬‬

‫כאן אנו מוצאים את עצמינו בסברות הופכיות מהנידון של העלה הקודם‪ ,‬כי שם‬
‫סחורה בדברים אסורים היה‪ ,‬אך לא היה חשש שיבוא לאכול‪ ,‬ואילו כאן אינני סוחר‬

‫בדברים האסורים‪ ,‬כי אני רק שליח‪ ,‬סרסור‪ ,‬מתווך‪ ,‬אך חשש שיבוא לאכול יש כאן‪.‬‬

‫ואשר על כן אם איסור הסחורה הינו מהתורה‪ ,‬אין לנו אלא מה שאסרה תורה "איסור‬
‫סחורה"‪ ,‬אבל אם יש כאן גזירת חז"ל מחמת חשש אכילה‪ ,‬יש לדון אולי גם כאן תחול‬

‫הגזירה מחשש שהסרסור יבוא לאכול מהסחורה‪.‬‬