Page 457 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫אר‬ ‫משה‬ ‫רכממו חקמ‬ ‫מתנת‬

‫שאלה זה הינה שאלה יסודית באיסור המסחר בדברים אסורים ויש לספק זה‬
‫השלכות רבות שנידונו בספרי הפוסקים [וצוטטו בספר דרכי תשובה על שולחן ערוך‬

‫יורה דעה סימן קי"ז] ונבאר הדברים‪.‬‬

‫עומדים לאכילה‪ ,‬שאנו לומדים דין זה מן המקרא‪,‬‬ ‫איסור סחורה במאכלות אסורות‬
‫שיש מיעוט המתיר לסחור בדברים שאינם עומדים‬
‫לאכילה‪( ,‬יעוין תשובות חוות יאיר סימן קמ"ב‪,‬‬ ‫בעלה א' הבאנו את עיקרי השיטות האם‬
‫איסור סחורה בדברים האסורים הינו מדאורייתא‬
‫ובתשובות חתם סופר יורה דעה סימן ק"ב)‪.‬‬ ‫או מדרבנן‪ ,‬הסמ"ע נוקט שהאיסור הוא מהתורה‪,‬‬
‫וכן היא הכרעת החתם סופר (יורה דעה סימן‬
‫לסחור כשאין חשש שיאכל‬ ‫ק"ה) "שכמעט כל הראשונים והאחרונים‬
‫החליטוהו לאיסור דאורייתא"‪ ,‬אך הש"ך נוקט‬
‫והנה קיימים אופנים רבים‪ ,‬וכפי שיפורט להלן‪,‬‬ ‫שאיסורו מדרבנן‪ ,‬וכדבריו הכריע הנודע ביהודה‬
‫שאין חשש אכילה בזמן ההתעסקות במסחר‪,‬‬ ‫(תנינא‪ ,‬יורה דעה סימן ס"ב) שכתב דהסכמת כל‬
‫וכגון במקרה של ר' יוסף שאיננו בא במגע פיזי‬ ‫הראשונים שאיסור סחורה בדברים האסורים אינו‬
‫עם הסחורה‪ ,‬אלא רק שולח פקודות באמצעות‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬ודעה שלישית בזה היא שיטתם של‬
‫התקשורת האלחוטית‪ ,‬ובוודאי שדרך התקשורת‬ ‫התוספות יום טוב והט"ז שעיקרו של האיסור הינו‬
‫בלתי אפשרי לאכול את הסחורה‪ ,‬ואם כן במקרה‬ ‫מהתורה‪ ,‬אך הכתוב מסר לחכמים לקבוע את פרטי‬
‫זה אין חשש אכילה מצד הסוחר‪ ,‬ויש לדון האם‬
‫למרות זאת קיים איסור הסחורה‪ ,‬או שבאופן שאין‬ ‫ההלכה‪.‬‬

‫חשש אכילה מותר לסחור אף בדברים אסורים‪.‬‬ ‫ומפורש בתלמוד ירושלמי וכן נפסק להלכה‬
‫שכל האיסור הינו רק לסחור במיני בעלי חיים‬
‫ולכאורה אם נאמר שאיסור הסחורה הינו‬ ‫העומדים לאכילה‪ ,‬אך לסחור בסוסים או בגמלים‬
‫מתקנת חכמים מחשש שמא יבוא לאכול‪ ,‬אם כן‬ ‫שייעודם הוא למסע ורכיבה ושאר מלאכות‪ ,‬בזה‬
‫באופן שאין חשש אכילה‪ ,‬אין לנו לאסור לסחור‬ ‫אין איסור לסחור‪ ,‬והש"ך הסובר שהאיסור לסחור‬
‫בצורה זו‪ ,‬וכמו שמטעם זה התירו לסחור בסוסים‬ ‫הוא מדרבנן‪ ,‬פירש הטעם שמותר לסחור בדברים‬
‫וגמלים כי אינם עומדים לאכילה אלא למלאכה‪ ,‬כן‬ ‫שאינם עומדים לאכילה‪ ,‬כי סיבת גזירת חכמים‬
‫לאסור הסחורה בדברים האסורים‪ ,‬היא מחשש‬
‫הוא בכל האופנים שאין חשש שיבוא לאכול‪.‬‬ ‫שתוך כדי עיסוק בדברים הללו עלול הסוחר לשכוח‬
‫שהם דברים אסורים ויבוא לאכול מהם‪ ,‬ולכן דברים‬
‫אך אם האיסור הוא מהתורה‪ ,‬הרי באיסורי‬ ‫שאינם עומדים לאכילה‪ ,‬ואין חשש שיבוא לאכול‬
‫תורה אין בידינו להחליט מהו הטעם שהתורה‬
‫אסרה איסור מסוים ולקבוע הלכה לפי דעתנו‪,‬‬ ‫מהם‪ ,‬הסחורה בהם מותרת‪.‬‬
‫ועל כן יש לנו לומר שלמרות שלומדים מהתורה‬
‫היתר לסחור בדברים שאינם עומדים לאכילה‪ ,‬אין‬ ‫והסוברים שאיסור הסחורה הוא מהתורה‬
‫לנו אלא מה שהתורה לימדה אותנו‪ ,‬ואיננו יכולים‬ ‫מפרשים את ההיתר לסחור בדברים שאינם‬
‫להחליט מדעתנו שהטעם של התורה מחמת‬