Page 459 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫רג‬ ‫משה‬ ‫רכממו חקמ‬ ‫מתנת‬

‫האיסור מדרבנן מחמת חשש שמא יבוא לאכול‪,‬‬ ‫ישראל וכהן במסחר בתרומה‬
‫אם כן באופן שאין חשש אכילה אין לאסור לסחור‪.‬‬
‫ונידון דומה נמצא בספר שו"ת ברית יעקב (יורה‬
‫ובשו"ת צמח צדק (הראשון) סימן ס' התיר‬ ‫דעה סימן מ"ג) שפשוט לו שלישראל אסור לסחור‬
‫לעשות סבון משומן "דבר אחר" כי מכיוון שכבר‬ ‫בתרומה‪ ,‬כי גם זה אסור לו באכילה‪ ,‬ואילו לכהן‬
‫נסרח ונשחת טעמו אין לחוש שהסוחר יבוא לאכלו‪,‬‬ ‫מותר לסחור בתרומה‪[ ,‬כמובן לא מדובר בלרכוש‬
‫ומדבריו למד היתר בשו"ת מהר"י אשכנזי (יורה‬ ‫את התרומה מהישראל המחויב להפריש תרומות‬
‫דעה סימן ל"ט) לעניין סוחר בזפת למשיחת אופני‬ ‫ומעשרות‪ ,‬שחייב לתנם בחינם לכהנים‪ ,‬אלא מדובר‬
‫העגלות‪ ,‬שהיה זקוק גם לשומן "דבר אחר" לצורך‬ ‫בקנית "תרומה" מהכהן שקיבל את התרומה‪ ,‬או‬
‫שימון הגלגלים‪ ,‬והתיר לו מהר"י אשכנזי לסחור‬ ‫מישראל שירש תרומה מאבא של אמא שלו שהיה‬
‫כהן] מעתה דן הברית יעקב האם מותר לישראל‬
‫בזה כי אין חשש אכילה‪.‬‬ ‫לעשות את הכהן שליח לסחור עבורו ב"תרומה"‪,‬‬
‫דהיינו שהישראל נותן לו כסף שיקנה עבורו מכהנים‬
‫"שומר"‬
‫תרומות‪ ,‬וימכור את זה לכהנים אחרים‪.‬‬
‫וגדולה מזאת מצאנו בשו"ת שואל ומשיב‬
‫(תנינא חלק ג' סימן נ"ז) שהרב השואל רצה להתיר‬ ‫ומתחילה צידד הברית יעקב להתיר כי הרי‬
‫לסחור בדברים האסורים אף כשהנם ראויים‬ ‫הישראל אינו מתעסק פיזית בתרומה אלא הכהן‪,‬‬
‫ועומדים לאכילה‪ ,‬על ידי שהסוחר יעמיד שומר‬ ‫אך לבסוף העלה חשש שהישראל יבוא לבית‬
‫שיזכיר לו שלא לאכול או לטעום מהסחורה‪ ,‬כי‬ ‫הכהן‪ ,‬ומכיוון שהסחורה היא שלו‪ ,‬הוא עלול לבוא‬
‫באופן כזה אין חשש אכילה‪ ,‬כי הרי יש לו "שומר"‪.‬‬ ‫לאכלה‪ ,‬ולכן הסיק הברית יעקב שאין לנו להתיר‬
‫לסחור באופן זה‪[ ,‬ודבריו הובאו בדרכי תשובה ס"ק‬
‫עוד היתר רצה הרב השואל לומר שאם‬
‫הסוחרים הינם רבים וכלל הוא בידינו ש"רבים‬ ‫ב']‪.‬‬
‫מדכרי אהדדי" כלומר שאם יש רבים שעוסקים‬
‫בדבר מסוים הם יזכירו זה לזה‪ ,‬וישמרו זה על זה‬ ‫לסחור בדבר מאוס‬
‫שלא יבואו לעשות איסור‪ ,‬אם כן במקרה שלא‬
‫מדובר בסוחר יחיד אלא בקבוצה‪ ,‬נתיר להם‬ ‫עוד דיון המיוסד על הנידון שלפנינו דן בדרכי‬
‫להתעסק בדברים האסורים מתוך הנחה שהם‬ ‫תשובה (ס"ק י"א) האם מותר לסחור בדבר האסור‬
‫יזכירו זה לזה שלא לטעום מהסחורה‪ ,‬אך ה"שואל‬ ‫המאוס מאכילה‪ ,‬כי הרי מכיוון שהדבר מאוס‬
‫ומשיב" דחה ההיתרים הנזכרים‪ ,‬וטען שחכמים‬ ‫באכילה אין חשש שיבוא לאוכלו‪ ,‬ויעוין בשו"ת‬
‫לא חילקו ואסרו באופן החלטי להתעסק עם‬ ‫טוב טעם ודעת (תליתאה חלק ב' סימן ט"ו) שנקט‬
‫סחורה אסורה העומדת לאכילה‪[ ,‬דרכי תשובה‬ ‫שנידון זה תלוי האם האיסור הוא מן התורה‪ ,‬דאז‬
‫אין בידינו לקבוע את טעם האיסור‪ ,‬ולכן אפילו אם‬
‫ס"ק כ"ד]‪.‬‬ ‫אין חשש אכילה יהיה איסור לסחור בזה‪ ,‬אבל אם‬