Page 455 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 455

‫טצק‬  ‫משה‬  ‫רכממו חקמ‬  ‫מתנת‬

            ‫לו את שישים אלף דולר דהיינו הסכום שהשקיע‪ ,‬והוא‬
              ‫ויתר על חלקו במפעל‪ ,‬ונשאלתי מה שורת הדין בזה‪.‬‬

‫והתשובה היא שאמנם אלי עשה נכון בזה שביטל את השותפות במפעל‪ ,‬כי הרי הלכה‬
‫פסוקה בשולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ז שאסור לעשות סחורה‪ ,‬בדבר האסור מן התורה‬
‫ומגדלים אותו לצורך אכילה‪ ,‬ובוודאי "בשר דבר אחר" בכלל זה‪ ,‬אבל לא כתוב בהלכה שאם‬
‫עשו סחורה הכסף יאסר‪ ,‬ועל כן משורת הדין היה מותר לאלי לתבוע את כל חלקו במפעל‪,‬‬
‫וכשסיפרתי הדברים לפני הגאון רבי יהודא שפירא זצ"ל הוא נהנה מניקיון ידיו של אלי שיחי'‬

                                                                   ‫וקילסו על כך‪ ,‬אשרי חלקו!‬

‫ושמעתי מהגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שכאשר בא לפניו יהודי שהיתה לו מסעדה‬
‫שהיו בה טריפות ונבילות‪ ,‬וכששב לאבינו שבשמים‪ ,‬הוא שאל מה עליו לעשות עם הכספים‬
‫שהרוויח מהמסעדה‪ ,‬ואמר לו הגר"ח שליט"א‪ ,‬שאמנם אסור להתעסק עם טריפות ונבילות‪,‬‬
‫ואפילו במקום שאין שם יהודים‪ ,‬והוא מצד החשש שמא יבוא לאכלם‪ ,‬אבל אם עבר ונתעסק‬

                                                             ‫הכסף שהרוויח לא נאסר בהנאה‪.‬‬

                      ‫גביית חוב מותרת‬

‫ואמנם יש מקרים שבהם מותר להתעסק עם הדברים האסורים‪ ,‬וכגון באופן שגוי חייב לו‬
‫כסף‪ ,‬ואין לו אפשרות לפרוע החוב אלא על ידי שיגבה ממנו המאכלות האסורות‪ ,‬באופן כזה‬
‫מותר לגבות את זה ממנו‪ ,‬וכמפורש ברמ"א (יורה דעה סימן קי"ז) "וכן מותר לגבות דברים‬
‫טמאים בחובו מן הגויים דהוי כמציל מידם" ומקורו משו"ת הרשב"א (חלק ג' תשובה רכ"ג)‪,‬‬
‫ובש"ך (ס"ק י"ב) מפורש שבכל גבית חוב אנו אומרים שנטילת הדברים הטמאים בגביית‬
‫החוב נחשב הדבר כמציל מידם‪ ,‬ולא רק באופן שברור לו שאם לא יגבה את הדברים הללו‬

                                                                    ‫לא יצליח לגבות את חובו‪.‬‬

‫ומעשה שהיה עם ידידי רחמים שיחי'‪ ,‬שערבי בשם נאסר היה חייב לו כסף‪ ,‬ולא‬
‫היתה לו אפשרות לגבות ממנו את החוב‪ ,‬אבל לנאסר היה חוה לגידול "דבר אחר"‪,‬‬
‫והוריתי לו על פי דברי הרמ"א הנזכרים‪ ,‬שגביית חוב מותרת אף ממאכלות אסורות‪.‬‬

‫ואין לחלק בין שאר דברים אסורים ל"דבר אחר"‪ ,‬כי המעיין בתשובת הרשב"א הנזכרת‬
     ‫שהיא המקור לפסיקתו של הרמ"א‪ ,‬יראה שהתשובה מדברת במפורש על "דבר אחר"‪.‬‬

‫אך ברגע שיגבה בפועל את ה"דבר אחר" מחויב למכרו מיד ולא להשתכר מהן‪ ,‬אך לא‬
‫צריך למכור הכל בפעם אחת‪ ,‬ויכול למכרם אחד אחד‪ ,‬כדי שלא יגרם לו הפסד כספי (ש"ך‬
‫ס"ק י"א)‪ ,‬אבל הפרי חדש (ס"ק י"ב) חולק וסובר שצריך למכור מידית הכל כאחד‪ ,‬ובב"ח‬

                ‫כתב שאם יכול לא יכניסם לביתו כדי שלא יכשל חלילה במאכלות אסורות‪.‬‬
   450   451   452   453   454   455   456   457   458   459   460