Page 458 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ז ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫רב‬

‫לסחור באמצעות אחרים‬ ‫שהתורה חששה שהסוחר יבוא לאכול‪ ,‬ולפסוק‬
‫על פי זה שבאופן שאין חשש אכילה יהיה מותר‬
‫ובשו"ת זרע אמת (חלק ג' יורה דעה סימן‬ ‫לסחור‪ ,‬ובהכרח יהיה אסור לסחור במאכלות‬
‫צ"ד) דן האם מותר ליהודי להתעסק במסחר עם‬ ‫אסורות אף באופנים שאין חשש אכילה‪ ,‬וכן הוא‬
‫דברים אסורים באופן שהסחורה לא תגיע כלל‬
‫לרשותו‪ ,‬אלא ששולח בכתב לסוחר גוי שיעמיס‬ ‫בתשובת הרמ"ע מפאנו סימן ל'‪.‬‬
‫את הסחורה על האנייה הנוסעת למצרים‪ ,‬ושם‬
‫ימתינו לו סוחרים מקומיים שירכשו את הסחורה‬ ‫אבל בפרי מגדים (על שולחן ערוך יורה דעה‬
‫‪ -‬מקרה הדומה לסיפור של ר' יוסף המבצע את‬ ‫סימן פ"ד בשפתי דעת ס"ק י"ח) כתב "דהא דאין‬
‫עושין סחורה בדבר העומד לאכילה‪ ,‬איסורו מן‬
‫העסקה באמצעות התקשורת האלחוטית ‪-‬‬ ‫התורה שמא יבוא לאכול ממנו"‪ ,‬וכבר תמה עליו‬
‫בהגהות הגאון ר' שלמה קלוגר‪ ,‬שהפרי מגדים ערבב‬
‫ובתחילה רצה הזרע אמת להתיר זאת‪ ,‬כי‬ ‫כאן את ב' השיטות‪ ,‬כי אם אנו אומרים שהאיסור‬
‫מאחר והסחורה לא מגיעה לרשותו של היהודי‬ ‫הוא מחשש שמא יבוא לאכול אם כן האיסור אינו‬
‫מהתורה אלא מדרבנן‪ ,‬כי אם האיסור מהתורה הוא‬
‫אין כאן חשש אכילה‪.‬‬ ‫אין לנו לדרוש מדעתנו את טעם האיסור‪ ,‬והיאך‬
‫כתב הפרי מגדים שהאיסור הוא מהתורה שמא‬
‫אך שוב חזר בו ואסר מחמת דברי מהר"ש‬ ‫יבוא לאכול‪ ,‬וכן האריך בזה הגאון ר' שלמה קלוגר‬
‫אבוהב בספרו דבר שמואל שאומר שלא חילקו‬ ‫בספרו טוב טעם ודעת (מהדורא תליתאה חלק ב'‬
‫החכמים ואסרו באופן החלטי כל סחורה בדברים‬
‫העומדים לאכילה‪( ,‬הובא בדרכי תשובה ס"ק‬ ‫סימן ט"ו)‪.‬‬

‫כ"א)‪.‬‬ ‫ברם אם ננקוט כדעה השלישית שיטת‬
‫התוספות יום טוב והט"ז שעיקרו של האיסור הוא‬
‫שותף גוי‬ ‫מהתורה אלא שמסר הכתוב את קביעת פרטי‬
‫ההלכות לחכמים‪ ,‬נוכל לומר שלמרות שיסוד‬
‫המקרה עליו נסובו דברי הדבר שמואל היה‬ ‫האיסור מהתורה הוא‪ ,‬מכל מקום חז"ל קבעו את‬
‫בסוחר שיש לו שותף גוי‪ ,‬והוא מעוניין שהשותף‬ ‫פרטי ההלכות בהתאם לחשש אכילה‪( ,‬וכן הוא‬
‫שלו יתעסק עבורו בדברים האסורים‪ ,‬וליהודי לא‬
‫יהיה שום עסק עמהם‪ ,‬באופן שאין כאן כל חשש‬ ‫בתשובות חתם סופר יורה דעה סימן ק"ח)‪.‬‬
‫שיבוא לאכול מהן‪ ,‬כי הרי הגוי הוא שמתעסק‬
‫מצד שני ישנם מהפוסקים שכתבו שאפילו אם‬
‫בדברים האסורים ולא היהודי‪.‬‬ ‫נאמר שאיסור הסחורה הינו מדרבנן‪ ,‬יש לומר דלא‬
‫חילקו החכמים וקבעו שכל בעל חי שעומד לאכילה‬
‫ולמרות זה קבע הדבר שמואל שאין להתיר‬ ‫אסור בהחלטיות לסחור בו‪ ,‬ואיננו בודקים כל‬
‫עיסוק בדברים האסורים גם באופן שאין חשש‬ ‫מקרה האם שייך באופן הזה חשש אכילה‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בכמה מספרי הפוסקים בשם תשובות דבר שמואל‬
‫אכילה‪.‬‬
‫למהר"ש אבוהב (סימן קמ"ד)‪.‬‬
‫והדברים הובאו בדרכי תשובה (ס"ק י"ז) וציין‬
‫לחבל אחרונים שחלקו על הדבר שמואל‪ ,‬וקבעו‬
‫שאם אין חשש אכילה ניתן להתיר את המסחר‬

‫בדברים האסורים‪.‬‬