Page 450 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ז ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫דצק‬

‫במשחקים‪ ,‬אין להם את הרצינות הנצרכת בכדי‬ ‫שאלה זו מביאה אותנו לבחון את נושא‬
‫להיות ירא חטא‪ ,‬ולכך הם פסולים לעדות]‪.‬‬ ‫ההימורים בראי ההלכה‪ .‬במשנה במסכת סנהדרין‬
‫(פרק ג' משנה ג') נמנה בין הפסולים להעיד "המשחק‬
‫אך כל זה דווקא באנשים שאין להם כל עיסוק‬ ‫בקוביא" דהיינו מה שנקרא בימינו "הימורים"‪ ,‬וכמו‬
‫מלבד הימורים‪ ,‬אבל אנשים שיש להם אומנות‬ ‫שפירשה הרמב"ם (פרק ו' מהלכות גזילה הלכה י')‬
‫אחרת‪ ,‬ורק בין לבין משחקים‪ ,‬אי אפשר לומר‬ ‫"המשחקין בקוביא כיצד‪ ,‬אלו שמשחקין בעצים‬
‫או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן‪ ,‬ועושין תנאי‬
‫שאנשים אלו אינם עסוקים ביישובו של עולם‪.‬‬ ‫ביניהן שכל הנצח את חברו באותו השחוק ייקח‬

‫ובזה נחלקו חכמים עם רבי יהודה‪ ,‬שלדעת‬ ‫ממנו כך וכך"‪.‬‬
‫חכמים יש כאן ענין של גזילה‪ ,‬ולכן בכל מקרה‬
‫המשחק בקוביא פסול לעדות‪ ,‬אך לרבי יהודה אין‬ ‫ושם במשנה מובאת שיטתו של רבי יהודה‬
‫כאן נושא של גזל‪ ,‬אלא רק שאלה של "אינו עסוק‬ ‫האומר שהמשחקין בקוביא אינם נפסלים לעדות‬
‫בישוב העולם" ולכן אם יש לו אומנות אחרת אינו‬ ‫אלא אם כן אין להם אומנות אחרת מלבד משחקים‬
‫אלו‪ ,‬אבל כל שיש לו אומנות אחרת רק שבשעות‬
‫נפסל לעדות כי הרי הוא עוסק ביישובו של עולם‪.‬‬
‫הפנאי משחק בקוביא‪ ,‬אדם זה לא נפסל לעדות‪.‬‬
‫האם המשחק בקוביא הוא גזלן‬
‫מדוע המשחק בקוביא נפסל לעדות‬
‫ונקודת השאלה אם יש כאן ענין של גזל נעוץ‬
‫בסוגיא של "אסמכתא"‪ ,‬כידוע אדם המתחייב‬ ‫ובגמרא (סנהדרין דף כ"ד עמוד ב') מבואר‬
‫לחבירו דבר מה‪ ,‬ואנו אומדים שהתחייבותו הינה‬ ‫ששורש הנידון הוא האם יש כאן ענין של גזל‪ ,‬ואם‬
‫בגדר "אסמכתא" כלומר שלא היתה כאן התחייבות‬ ‫כן אין כל היתר לשחק בזה גם בשעות הפנאי‪ ,‬או‬
‫אמיתית‪ ,‬אלא התחייבותו נבעה מחמת שהיה סמוך‬ ‫שאין כאן גזילה‪ ,‬וטעם הפסול לעדות הינו מחמת‬
‫ובטוח שלא יהיה צורך לממש את ההתחייבות‪,‬‬ ‫שהמשחק בקוביא אינו עוסק ביישובו של עולם‬
‫התחייבות זו מוגדרת כ"אסמכתא" ולהלכה‬ ‫וכמו שפירש זאת רש"י במסכת עירובין (דף פ"ב‬
‫אין תוקף להתחייבות מסוג זה (למעט אופנים‬ ‫עמוד א') שאנשים אלו אינם מכירין ובקיאין בטורח‬
‫וצער בני אדם ולכן הם לא חסים על חבריהם‬
‫מסוימים)‪.‬‬ ‫להפסידם ממון שלא כדין‪ ,‬כלומר אנשים שרגילים‬
‫לעשות כסף‪-‬קל שוכחים כמה קשה להתפרנס‬
‫וכגון פועל האומר לבעל הבית אם לא אעשה‬ ‫בכבוד‪ ,‬ולכן הם עלולים לבוא ולהעיד עדות שקר‬
‫עבודתי אשלם לך סכום מופרז‪ ,‬אנו אומרים‬ ‫ללא שיהיה להם מצפון על הנזק שעשו לחבריהם‪,‬‬
‫שבוודאי אין כוונתו להתחייבות זאת אלא שהוא‬ ‫באמצעות העדות שקר‪ ,‬ולכן אי אפשר להסתמך‬
‫היה משוכנע שהוא יסיים את עבודתו‪ ,‬ולא יצטרך‬
‫לשלם‪ ,‬ולכן התחייבות מסוג כזה היא "אסמכתא"‬ ‫על עדותם‪.‬‬

‫(ראה מסכת בבא מציעא דף ק"ד עמוד א')‪.‬‬ ‫[וראה רש"י בסנהדרין דף כ"ד עמוד ב' על‬
‫המשנה‪ ,‬שפירש שאנשים אלו אין להם יראת חטא‪,‬‬
‫ועתה עלינו לדון כאשר עומדים להתחיל משחק‬ ‫ויתכן וכוונתו שאנשים שרגילים לבלות את זמנם‬
‫בקוביא‪ ,‬ומתחייבים זה לזה שהמנוצח ישלם לחברו‬
‫כסף‪ ,‬האם התחייבות זו הינה "אסמכתא" ואין לה‬