Page 190 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ו גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫קצ‬

‫דוחה הרשמי שאלה ואומר שעם זאת לא יהיה‬ ‫הישר והטוב" למכור לשכן את הנכס‪ ,‬כל עוד אין‬
‫כאן את הדין של "בר מצרא"‪ ,‬כי מאחר ואם המוכר‬ ‫סיבה מוצדקת להימנע מכך]‪.‬‬
‫יחזור בו יצטרך לקבל קללת מי שפרע‪ ,‬אם כן אי‬
‫אפשר לדרוש ממנו מדין "ועשית הישר והטוב"‬ ‫ושם בתשובה האריך לדון בזה ואחת מטענותיו‬
‫לחזור בו מההסכמה למכירה ולקבל על עצמו‬ ‫היא דאף שהקונה נתן כבר את הכסף‪ ,‬אבל במקום‬
‫קללת מי שפרע‪ - .‬ולמדנו מדבריו שהוא נוקט‬ ‫שכותבים את השטר לא חל קנין הכסף‪ ,‬ומכיוון‬
‫שהעיקר להלכה כמו השיטות שיש "מי שפרע"‬ ‫שהדרך היה לכתוב שטר ראיה על מכירת המקומות‬
‫לחוזר בו אחר קנין כסף אפילו במקום שכותבים‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬ובמקרה זה עדיין לא נכתב השטר‬
‫ממילא הקנין לא חל‪ ,‬אם כן לכאורה תביעתו של‬
‫את השטר‪.‬‬
‫ה"בר מצרא" צודקת‪.‬‬

‫מעתה מאחר ומסקנת הפוסקים כרוב הראשונים הסבורים שאם האחים יחזרו‬
‫בהם אף שאמנם הם רשאים לעשות כן אך בית דין יטילו עליהם קללת "מי שפרע"‪,‬‬

‫ובודאי הם ימנעו מכך‪.‬‬

‫זהירות‪ ,‬חיסרון אמנה!‬ ‫עלה ג'‬

‫אבל ביחס לדיני שמים אין כל חילוק‪ ,‬ובשניהם‬ ‫אך באמת גם לשיטות הראשונים שבקרקעות‬
‫הדבר חמור [עיין שם]‪.‬‬ ‫אין "מי שפרע"‪ ,‬עדיין יתכן ואין מן הראוי לחזור בו‬
‫מהסיכום‪ ,‬וכמבואר בגמרא בבא מציעא דף מ"ח‬
‫ואם כן אף אם נאמר שבקרקע אין "מי שפרע"‬ ‫עמוד א' "הנושא ונותן בדברים [כלומר ללא קנין‬
‫אבל בוודאי אם האחים יחזרו בהם הם בכלל‬ ‫המועיל] לא קנה‪ ,‬והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה‬
‫הימנו"‪ ,‬ובדף מ"ט עמוד א' לומדים את זה מהפסוק‬
‫מחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה מהם‪.‬‬ ‫"הין צדק" ‪ -‬לומר לך שיהא הן שלך צדק‪ ,‬ופירש‬
‫רש"י "כלומר כשאתה מדבר הן או לאו קיים דבריך‬
‫מחוסר אמנה ‪ -‬כשיש שינוי במחיר‬ ‫והצדק אותם" ולכן מי שמסכם על דבר וחוזר בו‬
‫הרי הוא מחוסר אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו‪.‬‬
‫אבל דבר זה איננו מוחלט כי יתכן ואם אדם‬
‫חוזר בו מדבריו בגלל שהחפץ התייקר‪ ,‬במקרה זה‬ ‫וראה בהגהות כסף הקדשים (על חושן משפט‬
‫איננו בכלל "מחוסר אמנה"‪ ,‬ודבר זה שנוי במחלוקת‬ ‫סימן ר"ד) שמצדד לומר שמצד דיני שמים אין כל‬
‫הראשונים‪ ,‬דעת בעל המאור (בבא מציעא דף כ"ט‬ ‫הבדל בין החוזר בו מדבריו במקרה ואינו בכלל‬
‫עמוד ב' מדפי הרי"ף)‪ ,‬הרא"ש (בבא מציעא פרק‬ ‫קללת מי שפרע‪ ,‬ובין מי שחוזר בו במקרה והוא‬
‫ד' סימן י"ד) והטור (סימן ר"ד)‪ ,‬שבמקרה שחוזר‬ ‫בכלל קללת מי שפרע‪ ,‬וכל ההבדל ביניהם הוא רק‬
‫בו מחמת שינוי במחיר איננו בכלל מחוסר אמנה‪,‬‬ ‫ביחס של האנשים לחומרת הדבר כי בין הבריות‬
‫אך דעת תוספות (בבא מציעא דף מ"ט עמוד א'‬ ‫יש יותר בושה למי שנתקלל בקללת "מי שפרע"‬
‫ד"ה מודה) ועוד ראשונים שאף במקרה כזה הוא‬

‫בכלל מחוסר אמנה‪.‬‬