Page 73 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫עג‬ ‫משה‬ ‫הרכשו האנה‬ ‫מתנת‬

‫[קרקע פחותה] כדין בעל חוב [כשאין חשש של‬ ‫הנ"ל שהאשה מתקדשת ע"י ההתנאה של "שחוק‬
‫נעילת דלת]‪ .‬ומעתה יש לדון על תשלום זה של‬ ‫לפני רקוד לפני"‪ ,‬והיינו מחמת ההתנאה שהתנו על‬

‫הנאה של רוח שאינה בריבוי ממון‪ ,‬מה דינה‪.‬‬ ‫כך‪.‬‬

‫לפי הגר"ש שקופ נראה שגם התשלום על‬ ‫ויש גם חילוק לפי דבריהם בגדר חיוב‬
‫הנאה זו יהיה מזיבורית‪ ,‬כיון שדינו דומה לבעל חוב‪,‬‬ ‫התשלומין שיש על הנאה זו‪ .‬על נזק או על גזל‬
‫במה שמתחייב לשלם על מה שנהנה מממונו‪ ,‬אולם‬ ‫חייבים לשלם מעידית [מקרקע משובחת]‪ ,‬אולם‬
‫לפי הגר"א קוטלר והגרא"מ שך יהיה חייב לשלם‬ ‫על ריבוי ממונו הבאנו לעיל (עלה א') מדברי קצות‬
‫החושן (סימן שצ"א סעיף‪-‬קטן ב') שדינו בזיבורית‬
‫כדין מזיק או גזלן שדינו בעידית‪.‬‬

‫מה המסקנא‪ :‬מי משלם על השיכור?‬ ‫עלה ד'‬

‫כזו שבאה על ידי מעשיו אפשר לחייבו‪ ,‬ואם כן מה‬ ‫מעתה כשנבוא לדון בדין השיכור‪ ,‬מי חייב‬
‫שהשיכור לן במלון לכאורה אין להחשיבו כמעשיו‬ ‫לשלם עליו‪ ,‬עלינו לדון משום מה אנו באים לחייבו?‪1‬‬
‫ואם כן אין לחייבו משום כך‪ .‬ולדברי הגר"א קוטלר‬
‫והגרא"מ שך ודאי שאין לחייבו‪ ,‬מכיון שאין חיוב‬ ‫האפשרויות –‬
‫תשלום על הנאה של רוח רק במקרה של התנאה‪,‬‬ ‫א ‪ .‬משום ההנאה שנהנה משהותו במלון תחת‬
‫וכאן לגבי השיכור אי אפשר לקרוא לזה שהיתה‬
‫קורת גג ביום גשום‪.‬‬
‫התנאה‪.‬‬
‫ב ‪ .‬מפני שבעל המלון הוזק בכך שלא יכל‬
‫ב‪ .‬האם אפשר לחייב את השיכור על ההיזק‬ ‫להשכיר את החדר לאחרים‪.‬‬
‫שנגרם לבעל המלון כתוצאה מכך שלא יכל להשכיר‬
‫הבה נדון לפי מה שלמדנו עד כה בגדרי החיובים‬
‫את החדר במלון לאדם אחר?‬ ‫של הנהנה‪:‬‬

‫הרי הוא לא הזיק בידיעתו‪ ,‬רק אחרים לקחו‬ ‫א‪ .‬האם אפשר לחייב את השיכור על ההנאה‬
‫אותו והניחו אותו בחדר‪ ,‬וקשה לומר שאדם‬ ‫שהיתה לו?‬
‫ששותה לשכרה צריך לחשוב קודם על אפשרות‬
‫כזו‪[ .‬אמנם נתפרסם בעיתון בשם הכתב דמוטרי‬ ‫למדנו שיש שני סוגי הנאות; הנאה של גשם –‬
‫שברוסיה‪ ,‬שם המשכורת משולמת על ידי הממשל‪,‬‬ ‫ריבוי ממונו‪ ,‬והנאה של רוח‪ .‬כאן לא קיבל השיכור‬
‫שהדבר מותנה שכל שיכור יוכנס לבית מלון ויורידו‬ ‫ממון‪ ,‬אלא רק התגורר במלון‪ ,‬וראינו לעיל עלה ג'‬
‫לו משכרו לצורך תשלום לבית המלון]‪ .‬וגם אין‬ ‫בדוגמא של השוכר שהשכיר ביתו לאחר שהנאה זו‬
‫לחייבו כמו בהנהנה משבח סמנים שעל גבי הצמר‪,‬‬ ‫נחשבת להנאת רוח‪ .‬ולענין הנאה של רוח; לפי דברי‬
‫לדברי הגרש"ש כיון שאינו לוקח ממשות‪ ,‬וגם לפי‬ ‫הגר"ש שקופ אמנם יש חיוב לשלם על הנאה כזו‪,‬‬
‫אולם הרי כתבו התוס' בבבא קמא שרק על הנאה‬

‫‪ .1‬הערת הג"ר שמאי קהת גרוס שליט"א‪ :‬לכאורה כמובן דאיירי שלא הגיע לשכרותו של לוט דאז דינו כשוטה לכל דבר‬
‫וכמו ששוטה שהזיק ונתפקח פטור מה שעשה בעת שטותו ה"נ אלא איירי בסוג שוטה שלא הגיע לשכרותו של לוט‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫והסכים על כך הגאון רבי חיים גדליה צימבליסט שליט"א‪.‬‬