Page 68 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫סח מתנת 'ב נףע משה‬

‫מתרצת הגמרא‪ :‬שכאן זה לא שייך לטעון‬ ‫על לקיחת הממון והחסרון שיש לבעל הבית – ודינו‬
‫כך מכיון שמשתרשי ליה‪ ,‬דהיינו שנוסף לו חומר‬ ‫כמזיק‪ .‬ב‪ .‬כשמחמת שימושו של המתגורר בבית‬
‫הנמצא אצלו‪ ,‬כלומר כרגע נמצא אצלו ממון לא‬ ‫קרה איזה שהוא חסרון בבית שחייב על כל השימוש‬
‫שלו‪ ,‬והוא חייב להשיבו ואינו יכול במקרה כזה‬ ‫בדירה‪ .‬וחיוב זה הינו מטעם קבלת הנאה מממונו‬
‫לומר אתן לכהן אחר‪ .‬מה שאין כן במקרה של רב‬ ‫של בעל הבית‪ ,‬שהרי לא שייך לחייבו על חסרונו של‬
‫חסדא כשהזיק את המתנות‪ ,‬לא נשאר אצלו משהו‬ ‫בעל הבית מאחר והדירה לא עמדה להשכרה‪ ,‬ורק‬
‫עקב החסרון שנוצר בבית הוא מתחייב בתשלום על‬
‫מהמתנות כהונה‪.‬‬ ‫אף שבעצם הדירה לא עמדה להשכרה‪ .‬וכן במקרה‬
‫שגדר את הרביעית כתב קצות החושן בסימן שס"ג‬
‫והנאה זו של "משתרשי" היא סוג הנאה מחמת‬ ‫סעיף קטן ד' שהוא מטעם נהנה ולא משום מזיק‪,‬‬
‫ריבוי החומר‪ ,‬ממוני גבך [‪-‬ממוני אצלך]‪ .‬כמו‬ ‫אלא שאם הלה אינו חסר אין מחייבין אותו לשלם‪.‬‬
‫הלוואה‪[ .‬וכפי שמתבאר בסוף הקונטרס שריג ט'‬
‫לפנינו מספר דוגמאות נוספות של חיוב‬
‫בסופו]‪.‬‬ ‫ממון מחמת הנאה‪ ,‬שאינו משום חסרון‬
‫הבעלים רק משום ריבוי ממונו של הנהנה‪:‬‬
‫הנאת האוכל בעל כרחו דינו כבעל חוב‬
‫נהנה ממתנות כהונה‬
‫ב‪ .‬הגמרא במסכת כתובות (דף ל' עמוד ב') דנה‬
‫בדין 'קם ליה בדרבה מיניה' במקרה שאדם עבר‬ ‫א‪ .‬מבואר בגמרא במסכת חולין (דף קל"א‬
‫איסור והעונש שלו שחייב מיתת בית דין‪ ,‬אם תוך‬ ‫עמוד א') בדברי רב חסדא ‪ -‬שהמזיק מתנות כהונה‬
‫כדי כך הזיק ממון חברו‪ ,‬הדין הוא שפטור מלשלם‬ ‫[כגון אם הזיק תרומה מהפירות שהישראל הפריש‬
‫מצד 'קם ליה בדרבה מיניה' [נותנים את העונש‬ ‫כדי ליתנם לכהן] פטור מלשלם‪ .‬מסבירה הגמרא‬
‫הגדול ולא הקטן] ואדם מקבל רק את העונש היותר‬ ‫שם שטעמו של רב חסדא הוא משום דהוה ליה‬
‫גדול‪ ,‬משום שבית דין של מטה [סנהדרין] לא‬ ‫ממון שאין לו תובעין [שאין זכות תביעה על מתנה‬
‫של הכהן‪ ,‬משום כהן בעולם‪ ,‬מכיון שלכל כהן הבא‬
‫נותנים שני עונשים‪.‬‬ ‫לבקש‪ ,‬יכול הישראל לומר ‪ -‬לא לך אתן רק לכהן‬

‫ורבי נחוניא בן הקנה סובר כמו כן שאם אדם עבר‬ ‫השני]‪.‬‬
‫על איסור כרת [שזה עונש בידי שמים] והזיק תוך‬
‫כדי מעשה האיסור‪ ,‬הדין הוא שמכיון שמקבל את‬ ‫שואלת הגמרא‪ :‬הרי יש דין שאם המלך לקח‬
‫העונש הגדול שבידי בית דין של מעלה אינו משלם‪.‬‬ ‫מהישראל כרי [‪-‬ערימה] של תרומה בעל כרחו‬
‫ועל ידי זה נפטר הישראל מלשלם למלך מס‪,‬‬
‫ומבאר אביי שטעמו של רבי נחוניא בן הקנה‬ ‫שחייב הישראל לתת כרי אחר לכהן במקום הכרי‬
‫הוא מכיון שנאמר "אסון" בידי אדם ‪ -‬לגבי מכה‬ ‫שנלקח‪ .‬ולכאורה שיטען; אמנם אני חייב! אבל למי‬
‫אשה שיצאו ילדיה (שמות כ"א כ"ב)‪ ,‬שהמכה‬ ‫אני חייב‪ ,‬לא לך הכהן שתובע אלא לאחר‪ .‬וכך הוא‬
‫משלם דמי ולדות‪ ,‬ואומר שם הפסוק "ולא יהיה‬ ‫יוכל לטעון לכל כהן כי יתן לכהן אחר ולבסוף לא‬
‫אסון" אז ישלם דמי הוולדות אבל "ואם אסון יהיה‬
‫ונתת נפש תחת נפש" ופטור מדמי ולדות‪ ,‬וזה אסון‬ ‫ישלם?‬
‫בידי אדם‪ .‬ומצינו גם שנאמר "אסון" בידי שמים‬
‫‪ -‬כשיעקב מזהיר לבניו על בנימין "וקרהו אסון"‬